לחלוב את עיזיו
הגאון מוילנא הקשיב קשב רב לדברי המגיד מדובנא, ומדי פעם בפעם כשרוחו לא היתה טובה עליו, הזמינו אליו וביקש שישמיענו את משליו הקולעים וישיב את רוחו. פעם, מיד עם בואו ביקש ממנו הגאון שיאמר איזה משל, המגיד נענה ואמר: למה הדבר דומה? לעני שהלך לכפר וקנה לו עז בשארית כספו. אשתו ניגשה לחלוב את העז אולם חלב אין. זילזלה בבעלה באמרה כי תיש הביא ולא עז. השיב לה בעלה: לא טעיתי, עז קניתי, אולם עז זו עייפה מהדרך, רעבה וצמאה, תני לה משהו לאכל ולנוח ואז תתן את חלבה. הגאון ירד לסוף דעתו של המגיד וציוה להביא לפניו כל מיני מאכל.
(הרב דוד הלחמי ז״ ל״חכמי ישראל״ ב״ב תשס״א ע׳ קצ״ד)