הרב חגי ולוסקי
מדוע אין מברכים על סיפור יציאת מצרים?
- רשב"א: זו מצוה שאין לה קצבה או שיעור מיוחד, ואפילו בדיבור בעלמא שידבר בענין יציאת מצרים יצא ידי חובה, אין מברכים על מצוה שאין לה שיעור מוגדר.
- שיבלי הלקט: הפסקה הפותחת במלים "ברוך המקום…" ומסיימת בברכת "אשר גאלנו", משמשת כברכה.
- מעשה ניסים: כיון שזו מצוה בפני עצמה. כשם שלא מברכים ברכה מיוחדת על קיום מצוה כגון ברכת המזון או תפילה, כך לא מברכים על סיפור יציאת מצרים.
- פרי מגדים: כיון שניתן לקיים במחשבה את מצות "סיפור יציאת מצרים". ברכות ניתקנו רק על קיום מצוה ולא במחשבה.
- חת"ם סופר: נכרי שמתגייר, מברך "על הטבילה", לאחר שטבל. לפני הטבילה הוא עדיין נכרי ואינו יכול לומר: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו". בתחילת ליל הסדר אנו נמצאים במצב של (כביכול) גויים, שהרי אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ועל כן אין אנו מברכים לפני סיפור יציאת מצרים, אולם לאחר ליל הסדר, שהגענו (כביכול) לדרגת "מתגיירים" והתקרבנו להקב"ה יכולים אנו לברך: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו".
- שפת אמת: כיון שפשוט וברור לכל אדם, שיש להודות להקב"ה על נס יציאת מצרים, והיטיב לבטא זאת עבדו של רב נחמן באמרו: עבד שיוצא לחופשי צריך להודות ולשבח את אדוניו על השחרור (פסחים דף קיט). וכשם שאין מברכים על קיום מצוות שבין אדם לחברו, (שאין צורך לצוות עליהן ומובנות הן בשכל האדם), כגון: גמילות חסדים, ביקור חולים וכיו"ב, כך גם בהודיה להקב"ה על נס יציאת מצרים, אין צריך לברך. גם אם הקב"ה לא היה מצוה אותנו בזכירת יציאת מצרים, היינו צריכים להודות לו על כך, מצד ההגיון הפשוט.
- בני יששכר: את מצות זכירת יציאת מצרים ניתן לקיים בכל עת, אין לה זמן מיוחד, כדברי הפסוק: "למען תזכר… כל ימי חייך" (דברים טז, ג). ברכה נתקנה על מצוה שיש זמן מיוחד לקיימה, אין מברכים על "זכירת יציאת מצרים", כשם שלא מברכים על תפילה, שניתן להתפלל כל היום.
***
מה מיוחד בליל הסדר, הרי את מצות "זכירת יציאת מצרים" מקיימים בכל יום, כל השנה?
- מהר"ל: בכל השנה צריך להזכיר, שהקב"ה גאל את אבותינו ממצרים ואילו בליל הסדר, חל חיוב על כל אחד להראות, שהוא בעצמו יצא ממצרים. סיפור יציאת מצרים בליל הסדר נעשה בצורה שונה, באופן שמרגיש שהסיפור מתקיים בו. ("…חייב אדם לראות את עצמו…").
- רבי חיים סולובייצ'יק: יש שלושה חילוקים בין מצות "זכירת יציאת מצרים" כל השנה, למצות "סיפור יציאת מצרים" בליל הסדר:
- א. מצות זכירה (כל השנה) היא לעצמו, לעומת מצות סיפור יציאת מצרים (בליל הסדר) שהיא לזולת, בדרך של שאלה ותשובה.
- ב. במצות זכירה בכל השנה די בזכירת יציאת מצרים בלבד, אולם בליל הסדר – יש לקיים עפ"י מתווה שהגדירו לנו חז"ל: את הסיפור יש לפתוח בגנות ולסיים בשבח.
- ג. במצות "סיפור יציאת מצרים" בליל הסדר – יש לדרוש את כל טעמי ושרשי הסיפור, (עד כדי שרבן גמליאל אומר שמי שלא אמר ג' דברים לא יצא ידי חובה), ועושים שינויים, כדי שהילדים ישאלו, בניגוד לזכירת יציאת מצרים שבכל יום, שהיא זכירה בעלמא, ללא המחשות.
- הגרי"ז מבריסק: סיפור יציאת מצרים בליל הסדר כולל גם את לימוד הלכות פסח.
***
מדוע המצה נקראת "לחמא עניא" – לחם עוני?
פסחים דף קטו: לשון עניית דברים, כדברי שמואל: "לחם שעונים עליו דברים", שאודותיו מספרים את סיפור יציאת מצרים.
פסחים דף לו: משום שאין במצה תבלינים. המצה עניה בטעם.
רמב"ן: זכר לעוני שהיה במצרים, שקיבלו לחם צר ומים לחץ.
אבודרהם: משום שהיא מאכל קשה שלא מתעכל בקלות כמו חמץ. את המצה נותנים בדרך כלל לשבויים, כדי שלא יאכלו הרבה, וכך עשו לבני ישראל במצרים, נתנו להם מצה עניה.
אברבנאל: המצה קשה להתעכל וקשה לשבוע ממנה, ולכן כל אחד אוכל כמות גדולה יותר ונשארת רק מעט מצה, כדרכו של עני – להשאיר מעט.
(מתוך ספרי תורתך שאלתי, שחיבר הרב חגי ולוסקי. להערות: [email protected] , 052-9453811)