ישראל וייס
ערב פסח זה לא זמן למשחקים או לעיסוקים מיותרים, אתם יודעים. צריכים להספיק לקנות את מפות לשולחן במטבח במידה הנכונה, להחליף את ה'פי וי סי' לשיש כי הגברת לא אהבה את הדוגמא, למצוא ציר חדש להחלפה בדלת של הארון בסלון כי אי אפשר לשבת לליל הסדר כשהארון נראה כך בבושתו, וכמובן להתקין תאורת לד חדשה, כי הקודמת כבר עשתה את שלה.
יש לי עדיין להגעיל שני סירים ולהטביל סט חדש של סכו"ם ל-24 סועדים, אני צריך לאסוף שני קילו מצות של 'קוממיות' ממכירה בשכונה הסמוכה ביום שני בבוקר, ושלושה קילו של מצות 'משמרת' מהמכירה ברחוב השני, ביום שני בצהרים. ביום שני בבוקר יש לי גם תור לרופא עור, ואני גם אמור ללכת עם הילד לרופא אף אוזן גרון כי הוא מחכה לתור הזה כבר הרבה מאוד זמן. ממש באותן שעות מגיעים משולחי היקרות שהזמנתי באחת המכירות השכונתיות, ואת כל זה אני חייב להספיק בכוחות עצמי, כי אשתי לא יכולה להיעדר מהעבודה.
רגע… אני חייב לקנות קערה חדשה לליל הסדר כי הקודמת כבר הצהיבה והחלידה, וכמובן 'רולר' חדש של צבע, כי בפעם הקודמת לא שטפתי אותו מספיק טוב, ועכשיו אני חייב לצבוע את התקרה של המטבח.
אני יכול לתת לכם את הרשימה המלאה, אבל נראה לי שכבר הבנתם את הכיוון. המון המון משימות שצריכים להספיק, חלקם ממש באותו הזמן ובמיקומים שונים, ואחרי שאסיים את כל הרשימה, תוגש לידי אחת חדשה עם מגוון משימות חדשות ומאתגרות לא פחות.
סתם שתדעו, שאני לא מתלונן. ברוך ה'! יש לי חבר שלמד איתי בישיבה לפני כ-30 שנה, והיום יש לו הרבה מאוד זמן. הוא לא ממהר, בליל הסדר הוא ממילא מתארח בבתי אחרים, כפי שעשה כל שנה מאז ועד כה. אני מאחל לו שבשנה הבאה גם הוא יהיה עסוק, לא פחות ממני! כשאני מגרש את ה'חריין' למרור ומפלים של דמעות נשפכים מעיני הצורבות, אני מנצל את ההזדמנות ומתפלל עליו מעומק הלב, שגם הוא יהיה עסוק כמוני, שגם לו תהיה משפחה משלו. אמן ואמן!
אבל לא על זה רציתי לדבר איתכם הפעם, אלא על משהו אחר לגמרי…
רציתי לספר לכם על אותה מודעה צבעונית וזועקת שנקלטה בזווית עיני… פשקוויל זרוק לו שם על שולי הכביש, כשגלגל של מכונית חונה מוחץ אותו, כמעט למוות, ולא משאיר סיכוי למי שרוצה להרים את הפשקוויל מהרצפה.
המשכתי ללכת בלי לייחס לזה חשיבות, וצחקתי על עצמי שבתוך כל הסחרחרה הגדולה הזאת, הבחנתי במודעה הזאת לרגע, ובכל זאת המשכתי לצעוד, ואז תפסתי את עצמי! למה אתה לא מסתכל??? למה אתה לא חוזר לאחוריך ובוחן את הפשקוויל הזה לראות מה כתוב בו? הרי מהסמל שבתחתית הדף אפשר להבין היטב שזה נוגע לבחירות לרשויות המקומיות. בטח עוד ביקורת נוקבת המוטחת באחד המתמודדים לראשות העיר.
למה שלא תעצור לקרוא את זה? הרי רק לפני חודש וחצי, היית שם לב לכל פשקוויל, מתכופף מלוא קומתך, מרים אותו ומעיין בו בעיון רב, מנסה לקלוט כל רמז וכל עקיצה שנונה שמסתתרת בתוך המלל המופיע על גביו. פתאום זה לא מעניין, למה???
מה התשובה? עבר זמנו! הבחירות הסתיימו, זהותו של ראש העיר כבר נקבעה והוא כבר פועל במרץ לנקות את הרחובות ולאסוף את כל הזבל המושלך החוצה מהבתים לפני פסח. את מי מעניינים עכשיו פשקווילים???
התובנה הזאת נתנה לי צביטה בלב. כמה חכם היה מצדי אם הייתי זוכה לחשוב על זה לפני חודש וחצי? הרי הבחירות ממילא נועדו לעבור ולחלוף מהעולם. מה שכל כך מעניין לפני הבחירות, נחשב לנושא הכי משעמם רגע לאחריהן. אז למה הייתי צריך להתלכלך עם כל אותם פשקווילים שקראתי לפני הבחירות? לא היה עדיף לוותר על כך מלכתחילה???
ואז הבנתי שזה כל כך נפלא שהתובנה הזאת חולפת במוחי עכשיו, בדיוק בימים שבהם זורקים את כל הזבל החוצה. זה הזמן לפנות את הלב שלי מהזבל הזה, לבדוק אחר החמץ, הלא הוא היצר הרע, בחורים ובסדקים שבלב, לקיים מצוות תשביתו על כל העומק שלה, שלא יהיה משהו חמץ, לא בבית ולא בלב.