עמוד היומי עם גישמאק: מקום סכנה
הגמרא במסכת בבא בתרא (כו.) מספרת שרבא סירב לקצוץ עץ דקל, הן משום האיסור הכרוך בדבר והן משום הסכנה הנשקפת לאדם הקוצץ עץ פרי. בעת לימוד גמרא זו, מן הראוי להרחיב בשורשי איסור זה ובסכנה הכרוכה בו.
אדם הקוצץ עץ פרי עובר על איסור דאורייתא (דברים כ/יט): לא תשחית את עצה" (רמב"ם הל' מלכים פ"ו הל' ח'), זאת, מלבד שמסתכן בנפשו. במדרש (מדרש רבה פ' ל"ה אות ב') אף מובא, כי הקב"ה ציווה לבנות את המשכן מעצי שיטים, ללמדנו, כי אפילו בורא העולם שהכל שלו, לא בנה את ביתו מעצי פרי.
על החומרה הרבה שבה דנים אדם המשחית עץ פרי, אנו למדים מגמרא זו, בה מובאים דברי ר' חנינא שהעיד כי בנו יקירו נפטר, למרות שלא היה בידו חטא ועוון, משום שקצץ תאנה בטרם זמנה. בפרקי דרבי אליעזר (פ' ל"ג) גם מובא, כי בשעה שכורתים עץ עושה פרי, יוצא קולו בזעקה מסוף העולם ועד סופו.
נשמות מתגלגלות על העצים!
מדוע באמת נשקפת סכנה כה חמורה לקוצץ עץ פרי? רש"י (פסחים נ/ב ד"ה "וקוצצי אילנות טובות") מבאר, שאנשים הרואים אדם קוצץ עץ מאכל, תמהים על מעשהו ומרכלים עליו ובעקבות כך הוא ניזוק מעין הרע.
בספר "מאה שערים" (לרבי יצחק בן גיאת שער פ"ח) הוסיף וכתב, כי המלאך הממונה על האילן, זועק על שגירשוהו ממשמרתו קודם זמנו. בספר "מילי דחסידותא" (על צוואת רבי יהודה החסיד) מזהיר, כי נפשות הזקוקות לתיקון מתגלגלות בעצים אלו, והמשחית את העץ מזיק לנשמות.
טענת הנחש לחווה: מעניין בהקשר לכך, לציין את דברי המהרש"א (ב"ק צא/ב) שכאשר אמרה חוה לנחש "מפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון", ענה לה הנחש "לא מות תמותון". היינו: הרי רק לאדם המשחית עץ מאכל קיימת סכנה ולא לאדם האוכל מפירותיו.
נידון נרחב קיים בספרי הפוסקים, אם גם הקוצץ אילן באופן שאינו עובר על איסור, כגון, אילן זקן אשר כבר אינו נותן פירות, מסכן בכך את נפשו, או שמא הסכנה כרוכה באיסור ההשחתה, ובמקום אשר בו אין איסור להשחית גם אין סכנה.
רבי יעקב עמדין כותב בספרו (שו"ת "שאלת יעב"ץ ח"א סי' ע"ו) כי גם באופן זה הקוצץ את האילן מסכן את נפשו. לדעתו הביא תימוכין מן המסופר בסוגייתנו על בנו של ר' חנינא שאביו העיד עליו שמת קודם זמנו ללא עוון וחטא, כל זאת משום שקצץ תאנה טרם זמנה. לכאורה, אם קצץ תאנה הרי עבר על איסור, וכיצד העיד עליו אביו שלא היה בידו עוון וחטא? אלא, מוכיח היעב"ץ, ברור, איפוא, כי בנו של ר' חנינא קצץ את התאנה באופן שאינו אסור על פי ההלכה, ומכל מקום מן הסכנה לא נמלט. [גם צוואת רבי יהודה החסיד משמשת כהוכחה, שכתב, (אות מ"ה) "אילן שהוא עושה פירות אסור לקצץ אותו". ותמהו הפוסקים מדוע ראה רבי יהודה החסיד צורך לשנות בספרו איסור מן התורה?
מכך, הסיק בעל ה"שבעים תמרים" (סי' נ"ב), כי רבי יהודה החסיד מזהירנו שגם כאשר אין איסור לקצוץ את האילן, עדיין קיימת בכך סכנה רבתי וע"ע ב"מנחת אלעזר" ח"ג סי' י"ג. וב"אבני צדק" יו"ד מ"ה]. אמנם, רוב הפוסקים נוטים לומר, שאם אין איסור גם אין סכנה (עי' שו"ת "חיים שאל" סי' כ"ג, "בנין ציון" ח"א סי' ס"א "אבני צדק" שם, "בית שלמה" יו"ד קצ"א), ומכל מקום נוהגים לשכור נכרי שיקצוץ את האילן.
קציצת אילן הגורם לנזק: בסוגייתנו נחלקו הראשונים, אם מותר להשחית אילן כאשר הוא גורם נזק לזולת. מדברי בעלי התוספות בסוגייתנו (ד"ה "אנא לא קייצנא") מוכיח הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל, כי לדעתם, אסור לקצוץ אילן מאכל גם כאשר הוא גורם נזק לזולת. הרמב"ן וכן הרא"ש חולקים עליו וסוברים, שבאופן שהאילן גורם לנזק, אין כל איסור בקציצתו (עיי"ש בגרע"א שהאריך ליישב הסוגיות לב' השיטות).
הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד, ("קובץ שיעורים") העוסק במחלוקת הראשונים, כותב כי את דעת בעלי התוספות ניתן להבין בקלות, וכי מותר לאדם לעבור על איסור כדי שרכוש חבירו לא יינזק? אדרבה, שב ואל תעשה עדיף, ובפרט שנזק הממון ניתן להשבה, לעומת איסור ההשחתה [ע"ע "ברכת אברהם" שבעץ הגורם לנזק גדול, קציצתו נחשבת לתיקון ולא להשחתה ומותר]. אמנם, שאר הראשונים סוברים, כי איסור קציצת העץ אינו אלא כאשר הדבר נעשה בדרך השחתה, כפי שניתן ללמוד מדברי הרמב"ם (שם): "לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". כלומר, כאשר קציצת העץ נעשית לצורך, כגון, מניעת נזק מן הזולת, אין הקציצה נחשבת כהשחתה והדבר מותר. (על שורש מחלוקת הראשונים עי' ב"דברי שלום" ח"א סי' י"ד|). להלכה הורו הפוסקים ("שאלת יעב"ץ שם, שו"ת "חוות יאיר" סי' קצ"ה, "חתם סופר" יו"ד סי' ק"ב, "פנים יפות"), שלא נאסרה כריתת אילנות, כי אם בדרך השחתה.
אכילת פירות בוסר באישון ליל: תופעה נדירה שהתפשטה בקרב ילדים הונגריים, הולידה פולמוס מעניין בין רבני הונגריה. היה זה כאשר הילדים היו מתגנבים באישון ליל לעצי הפרי שבחצר ביתם, קוטפים פירות בוסר, טעימים לחיך, מן העצים וסועדים את לבם. פירות בוסר אלו, עלולים לגרום לבעיות בריאות וכאשר נוכחו ההורים המיואשים כי אין באפשרותם לעצור בעד צאצאיהם ממעשיהם, הם ביקשו לקטוף את הפרחים שגדלים על העץ בטרם צמיחת הפירות וכך למנוע את גדילת הפירות.
מאחר שאיסור השחתת עצי פרי כולל גם איסור להשחית את הפירות בעצמם, כפי שכותב הספרי (ספרי דברים כ/יט), שאם אסרה תורה לקצוץ אילן עושה פרי ודאי שאת הפירות עצמם אסור להשחית, התעוררה השאלה אם רשאים ההורים להשחית הפרחים ובכך למנוע את צמיחת הפירות.
הגאון רבי שמעון סופר, אב"ד ערלוי ("התעוררות תשובה חו"מ סי' ל"א), נטה להקל בהכרעתו, משום שהשמירה על בריאותם של הילדים נחשבת כצורך גדול שבגינו מותר לקצוץ אילן לכל הדעות. בסוף דבריו כתב, כי מכל מקום, יש לעשות זאת על ידי נכרי. לעומת זאת, הגאון רבי אליעזר חיים דייטש זצ"ל ("פרי השדה" ח"א סי' כ"ז, אב"ד באניהד), טען נגד פסק זה, כי לו היו העצים הללו גדלים בחלקת שכנם של הילדים, ודאי שלא היה אביהם רשאי לדרוש מבעל העצים לקטום את פרחיהם, אלא היה עליו להדק את השמירה על ילדיו. אם כן, יעשה זאת גם כאשר העצים שלו הם ולא יעבור על איסור. כדי לתת משנה תוקף לדבריו, הוא מציין, כי הסכנה הנשקפת למשחית עץ אילן, אינה פוסחת על אדם אשר משחית את פרי האילן לבדו. את דבריו הוא מסיים באזהרה, כי הילדים הרי מכונים פרחים -פרחי כהונה- , ומי יודע אם קציצת פרחי האילן לא תזיק יותר לילדים – הפרחים.
קציצת אילן צעיר אשר אינו נותן פירות: ניתן להאריך רבות בנושא מעניין זה, וטרם נסיים, נציין כי קיים נידון נוסף בפוסקים לגבי קציצת אילן צעיר אשר עדיין אינו נותן פירות. היו שסברו, כי הקוצץ אילן צעיר אינו עובר על איסור, ואף דייקו זאת מן הפסוק (דברים כ/יט) "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל". מפסוק זה ניתן ללמוד, לכאורה, כי רק עץ גדול אשר ניתן לקוצצו בגרזן ואינו רך, אסור לקצוץ. וכמו כן, רק עץ אשר "ממנו תאכל" אסור לקצוץ, ומאחר שאילן צעיר אינו נותן פירות וגזעו רך, הקוצצו אינו עובר על איסור.
אולם, האחרונים ("התעוררות תשובה" שם ו"שבט סופר" יו"ד סי' צ"ד) דחו את דבריו במספר טענות, ובתוך דבריהם הם מקשים עליו, וכי יתכן שבימי החורף שבהם האילנות אינם נותנים פירות, מותר יהיה לעקור עצי פרי?
בעל ה"ערך ש"י" (יו"ד סי' קט"ז), סובר גם הוא שאסור לקצוץ אילן צעיר ומוכיח זאת מן הפסוק (שם כ/כ) "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית". לכאורה, אם הפסוק עוסק בעץ בוגר בלבד הנושא פירות, מדוע נכתב "רק עץ אשר תדע", הלא רואים זאת עין בעין וכי בידיעה בלבד תלוי הדבר? אין זאת אלא משום שגם כאשר האילן עדיין אינו נושא פרי, אסור לקוצצו.
הגובה המינימלי שחייב בעל עץ בימינו להותיר ברשות הרבים: לסיום מאמר זה, נצטט את פסקו של מרן הגאון רבי יוסף שלום אליישיב זצ"ל לגבי המשנה (ב"ב כז/א) בה מבואר שבעל אילן חייב לקצוץ את ענפי אילנו הנוטים לרשות הרבים ומפריעים למהלך עוברי דרכים. המשנה מציינת כי עליו לאפשר מעבר של גמל ורוכבו ברשות הרבים. מעבר לגובה זה, רשאי הוא לגדל את ענפיו לתוך רשות הרבים. בימינו, שיעור זה של גמל ורוכבו אינו אקטואלי, ובשיעורו על משנה זו פסק מרן הגרי"ש אליישיב זצ"ל, כי הגובה שיש להותיר ברשות הרבים, הוא הגובה אשר נקבע על ידי רשויות השלטון כגובה המינימלי לבניית גשרים מעל כבישים.
(מאורות הדף היומי בבא בתרא כו.)