ויהיה בה אונאה
הגה״ק בעל ה'הפלאה' זצ׳׳ל, פירש את מאמרם ז׳׳ל (שבת לא.) 'אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, "קבעת עתים לתורה״. ומפרש: ׳קבעת עתים׳ הוא מלשון גזילה, כדכתיב (מלאכי ג, ח) היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי ואמרתם במה קבענוך המעשר והתרומה וגו׳, ופירש״י דקביעה לשון גזל בארמית, ולזה אמרו דאף שאין לו פנאי ללמוד כי טרוד הוא מאד בפרנסתו והוא עייף ויגע, מכל מקום צריך לקבוע היינו לגזול עיתים לתורה, ולקחת כמה שעות מסדר יומו העמוס בדברים גשמיים, עכ״ד.
ובזה פירש הגה״צ דבי נתן גשטטנר זצ״ל את השאלה הראשונה ״נשאת ונתת באמונה״, י״ל בדרך צחות דהנה כשמכניסים אדם לדין ובודקים את חשבונותיו ושואלים אותו נשאת ונתת באמונה, ורואים שלא נשא ונתן הכל באמונה, אם שהמשקל אינו מודד כהוגן או שהסחורה שנתן אינה כשורה והעלים את חסרונו מעיני הקונים, וישאלוהו למה גזלת מאנשים את ממונם, וישיב ויתנצל הלא אחרת איני יכול להתפרנס והוכרחתי לגזול מהם. ואח״כ אומרים לו נראה אם קבעת עתים לתורה, ויענה שלא היה לו זמן ופנאי לעסוק בתורה, ואם ישאלוהו למה לא גזלת כמה שעות במשך היום ללימוד התורה, יענה ויאמר בהן צדקו שהוא אינו גזלן, וע״ז ישיבו לו תשובה ניצחת, א״כ למה בעניני משא ומתן היית גזלן. נמצא ששואלים אותו בדרך ממה נפשך, אם גזלת במשא ומתן ולא נשאת ונתת באמונה, א״כ למה לא קבעת וגזלת גם עתים לתורה. ולכן צריך כל אחד להשתדל בשניהם, שמשאו ומתנו יהיה באמונה, ואילו ללימוד התודה יהיה בבחינת קבעת שיגזול זמן ללימוד התורה הקדושה.
(חכו ממתקים – מתוק לחכי)