הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
שבת בצהרים ברחובות בני ברק. רכב נוסע בחוצות העיר, בכל המהירות. הכבישים ריקים והנהג צופר לעוברים ושבים, המתהלכים מעדנות במרכז הכביש. הנהג, צעיר יהודי גלוי ראש, מנסה להתקדם. הוא ממהר מאד.
הרכב ממשיך בנסיעתו הבהולה ונעצר בפתח סמינר 'אור החיים' ברחוב עזרא. מסביב מתגודדים יהודים כואבים, מוחים על חילול השבת בפרהסיא, אך הנהג לא מתרשם. הוא נראה נסער, מבולבל ולא ממוקד.
"שאבעס!!", זועקים מסביב והוא שואל: "זה סמינר 'אור החיים'? אפשר לפגוש דחוף את הנערה…? היא אחותי!!".
המנהל הנערץ רבי משה פרדו זצ"ל יוצא החוצה לקול ההמון הגועש וניגש לצעיר הנרגש. "שבת שלום. מה קרה?".
"אמא שלנו נפטרה בפתאומיות. אנחנו מתכוננים כעת להלוויה. אני לוקח עכשיו את אחותי להלוויה".
"הלוויה בשבת?", תוהה הרב פרדו והצעיר משיב שאכן כן, כעת מתארגנים להלוויה. הרב פרדו מנסה לעכב אותו בשאלות ובשיחה קלה, הצעיר משיב בענייניות אך ניכר שהוא לחוץ בזמן. אין לו זמן לשיחות נימוסין. הוא התבקש לנסוע לבני ברק, לקחת איתו את אחותו ולחזור מהר. צריכים אותם במהירות במושב בו הם מתגוררים. "זה הכבוד של אמא שלי", הוא מסביר, לא מבין בכלל שכבודה של אמו ע"ה הוא שלא יחללו בגללה שבת.
כפי המסופר בספר הנפלא 'ומשה היה רועה', הרב פרדו זצ"ל שהבין שאין מקום לשכנע כעת את היתום הנסער על חשיבותה של שבת- קודש ועל האיסור החמור שבחילולה, לא ידע מה לעשות. ואז, בסייעתא דשמיא, נצנץ רעיון במוחו.
"כזאת אשה חשובה הייתה אמך, כזאת אחות נפלאה יש לך, לא יתכן שכל חברותיה וכל צוות הסמינר לא ישתתפו בהלוויה. אבל אתה מבין שלא נוכל לצאת בשבת להלוויה. אז תחכה עוד כמה שעות, תאכלו 'סעודה שלישית', נתפלל ערבית, ומיד נצא כולנו להלוויה. כדאי לך לחכות. אוטובוס שלם של מלווים ילווה את אמך בדרכה האחרונה"…
הצעיר לא יכול היה לסרב לכזאת הצעה. הוא נשאר, מתארח במעונו של הרב פרדו עצמו, ומיד במוצ"ש יצא אוטובוס עמוס בחברותיה של הנערה הבוכיה והכואבת. הרב פרדו עצמו הספיד בהלוויה בחמימות וברגש גדול והמשיך ללוות את כל המשפחה בכל ימי ה'שבעה' וה'שלושים', כשהוא ממשיך לתחזק את הקשר ברגישות ובתבונה, עד שכל בני המשפחה שבו בתשובה שלמה וכיום כולם שומרי שבת, מדקדקים על קלה כבחמורה.
***
שעות הבוקר המאוחרות של שבת קודש פרשת תצוה. שמש נעימה ומלטפת, מזג אויר נעים ונח. הצצה קלה ממרפסת הגג, החולשת על כבישי גוש דן מזעזעת, לא נעימה בכלל. הכבישים עמוסים ברכבים, ש'מנצלים' את 'יום המנוחה' השבועי לשיטוטים.
ב'אגרות משה' (יו"ד ח"א סי' קנו) כותב שכפי שיש מצוה לראות ברוב עם עשיית מצוה (כמובא ביומא דף ע'), כך "לראות בעבירה יש איסור, דהא ברוב עם הוא ח"ו בזיון למלך". לפיכך נכנסנו הביתה, מצטערים.
בשבת קודש הקרבה נלמד על מצוות השבת. אנו, המתגוררים בריכוזים חרדיים, כמעט ולא נתקלים בחילולי שבת, ברוך ה'. אך האמת העצובה היא שגדל כאן דור שלם שאינו יודע כלל מהי שבת, כמה מתנה יקרה היא.
אפשר להתעלם. להמשיך להתמוגג בעצמנו מהיום המאושר ביותר בשבוע. אך אולי מוטל עלינו להביט מעט החוצה, לראות בשלום אחינו התועים ולנסות לקרב אותם ליום הקדוש והמיוחד הזה, שבת- קודש. על הכרסום בחומות השבת במרחב הציבורי ועל הפרצות של הממשלה הרעה הזאת, שרוצה לכרסם בכל דבר שבקדושה, בפרהסיא של השבת, יקבעו גדולינו מאירי עינינו כיצד לפעול. על חובת המחאה ודרכי המלחמה עם מרשיעי הברית שב'חלונות הגבוהים', מתייעצים הנציגים עם עיני העדה שליט"א. כשאנו רואים מכונית נוסעת בשבת וזועקים 'שאבעס', אנו בעיקר קונים קנין נפשי בלבנו שלנו, שלא נתקרר, שלא נתרגל. אך חילוני מצוי בימינו, דור שני או שלישי למחללי שבת, כלל לא מבין את משמעות הקריאה הכואבת הזאת, שאבעס.
אך לנו יש חובה לפרט. לעוד יהודי ולעוד יהודיה. כל יהודי ויהודיה שישמרו שבת, אפילו למחצה לשליש ולרביע, אפילו אם נצליח לסייע להם לוותר על חילול שבת אחד, הרי זו זכות שלא תסולא בפז.
לפני כמה שנים המתנתי לרכבת הנוסעת לצפון. במהלך ההמתנה לרכבת התפתחה לה שיחה מעניינת עם מאבטח הרכבת, שסיפר שהוא רוצה לשמור שבת, אך קשה לו מאד שלא לעשן. "אני מעשן שתי קופסאות ליום ואין מצב שאני מפסיק", הוא הצהיר. סיפרתי לו שרבינו הגדול מרן הגרא"מ שך זצוק"ל שהה פעם בבית החולים ואחת האחיות הרחמניות התמסרה בכל כוחה לסייע ולהקל על סבלו. כשעזב רבינו הגדול זי"ע את בית החולים, הודה לאחות בלבביות ושיכנע אותה במשך שעה ארוכה, להפסיק לעשן. ראש הישיבה הישיש, אבי הישיבות, טרח זמן ממושך לשכנע את האחות שהסיגריות עלולים לפגוע בבריאותה והאחות קיבלה על עצמה להפסיק לעשן. כשיצא מרן זי"ע מבית החולים שאלוהו מקורביו מדוע ראה לנכון דוקא להשפיע עליה לחדול מלעשן. השיב מרן זצוק"ל: "אם היא לא תעשן בימות החול, היא גם לא תעשן בשבת"…
סיפרתי את הסיפור למאבטח וביקשתי ממנו בקשה "פעוטה". "אסור לעשן ואני לא מתיר לך, חלילה, לעשן בשבת. אך לפחות אל תכבה את הסיגריה. תשאיר אותה דלוקה בתוך המאפרה וכך תימנע מלעבור על איסור של כיבוי הסיגריה", ביקשתי והסברתי לו על איסור כיבוי בשבת. המאבטח הבטיח בחגיגיות שלא יכבה לעולם סיגריות בשבת ושגם ישתדל להמעיט מעישון בשבת, והנה בשיחה קצרצרה נמנעו איסורי שבת רבים מיהודי, ירחם ה' עליו ושישמור את כל דיני שבת כהלכתם.
וכך אמר רבינו הגדול מרן האבי עזרי זי"ע: "בִּתְקוּפָה שֶׁעִם יִשְׂרָאֵל נוֹטֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ אֶת אֱלֹקָיו, הֲרֵי הָאַחְרָיוּת לְגוֹרָלוֹ שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל מְחַיֶּבֶת כָּל יָחִיד וְיָחִיד מֵאוֹתוֹ מִעוּט הַיּוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, לִטֹּל חֵלֶק בַּמַּאֲמָץ לְהַחֲזִיר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת. אֵין לְהִסְתַּגֵּר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא חַיָּבִים לְהִשְׁתַּדֵּל וְלִמְצֹא דֶּרֶךְ כֵּיצַד לְהַגִּיעַ אֶל הַצִּבּוּר הַטּוֹעֶה וּלְהַשְׁפִּיעַ עָלָיו לַחֲזֹר לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר. בְּשָׁעָה כָּזֹאת "צַדִּיק נִסְתָּר" אֵינוֹ רָאוּי לְתֹאַר צַדִּיק, כֵּיוָן שֶׁחוֹבָתוֹ לְהִתְגַּלּוֹת וְלִפְעֹל בְּקֶרֶב הֶהָמוֹן הַזָּקוּק לְהַדְרָכָה".
***
בצהרי ערש"ק כ"ו אייר תשל"ח עשה אוטובוס אגד בקו 12 את דרכו ברחובות ירושלים, לכיוון בית וגן. בהגיע האוטובוס לשכונת בית וגן התפוצץ מטען חבלה שהניח מחבל על מדף התיקים. באירוע נרצחו שישה יהודים.
אחד הנרצחים היה הבה"ח אהרן מאיר אויערבאך הי"ד, בנו של הגרר"ד אויערבאך זצוק"ל, ראש ישיבת 'שער השמים'. בעצרת התעוררות שנערכה בשכונת בית וגן, הספיד דוד הנרצח הגה"צ רבי שלום שבדרון זצוק"ל, כשלפני ההספד ביקשו ממנו הגבאים והמארגנים לזעוק על חילולי השבת הקבועים המתרחשים בכביש הראשי ב'בית וגן'.
ר' שולם עלה להספיד ואמר לקהל ההמונים: "בעקבות חילולי השבת הנוראיים בשכונה, כולם מתבקשים לחזור אחרי מילה במילה"…
"אני"… וכולם זעקו: "אני"…
"מקבל על עצמי בלי נדר", וכולם זעקו: "מקבל על עצמי בלי נדר"….
"ללמוד בכל יום רבע שעה הלכות שבת"…., וכולם ענו אחריו, מקבלים את הקבלה הנפלאה על עצמם.
וזהו. ההתעוררות העצומה הזאת של לימוד הלכות שבת, פעלה פעולה עצומה. ב'בית וגן' לא נוסעים בשבת.
(פורסם ב'יתד')