"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" (יב ב)
שמעתי סיפור מאד מעניין מהג"ר נחום נבנצל, שסיפר לו חתנו של הג"ר אליעזר כהנמן מפוניבז'.
הסבא, הרב מפוניבז' איבד את כל המשפחה שלו בשואה, נשאר לו ס"ה בן יחיד, רבי אברהם זצ"ל, וגם הוא התחתן מאוחר בנסיבות אותם הימים, וסוף כל סוף נולד לו נכדו הראשון הג"ר אליעזר שליט"א. השמחה גאתה, והרב מפוניבז' באותו זמן היה בחוץ לארץ והוא לא השתתף בשמחת הברית. רק למחרת הוא הגיע…
וסיפר הג"ר אליעזר, שפגש אותו יהודי זקן באמריקה לפני הרבה שנים ואמר לו, כשאתה נולדת אני בדיוק ישבתי עם הסבא שלך… הסבא שלך אמר לי בא נשתה לחיים, כעת זה הברית של הנכד שלי, שאלתי אותו בפליאה, יש לך כזה ברית, אחרי כל האסון הנורא, ואתה לא נוסע להיות בברית?!…
אמר לי הסבא שלך, אני אמרתי להם שאחרתי את המטוס, אבל זה לא נכון… אני לא רציתי להיות בברית ואני אגיד לך למה… יש לי בארץ הרבה חברים ואני אהיה חייב להזמין אותם לברית. אחד החברים לא זכה להקים משפחה אחרי השואה, אם הוא יצטרך להיות בברית והוא יראה שזכיתי אפילו בנכד – זה יהיה לו קשה מאד לעכל את זה והוא יצטער. אני לא יכול לגרום לו כזה צער… עדיף לי להישאר פה…
אתם מבינים מה זה… אדם שאיבד את כל המשפחה (!) וכעת הוא רואה בני שילשים, הוא רואה שממשיך הדור שלו, אבל מה יהיה עם השני…
והוא הוסיף דבר מעניין, שהחזון אי"ש היה הסנדק. והחזו"א אחרי הברית ביקש לקרוא ליולדת, תשמעו איפה הראש של גדולי ישראל… החזו"א הגדול… הוא מבקש ממנה לחזור לבית חולים, ולמחרת כשיבוא הרב מפוניבז', שתהיה לו הרגשה טובה שלכל הפחות הוא הוציא אתכם מהבית חולים…! שיהיה לו את ההרגש הזה שיש לו נכד חדש… תראו על מה חושבים גדולי ישראל… על מה חושב הרב מפוניבז', ועל מה חושב החזון אי"ש… רק על השני… כשאדם חושב על עצמו אז הוא קטן!
הרב מפוניבז' גם כשהוא הקים את ישיבת פוניבז' הגדולה, הוא הקים מיד את ה'בתי אבות'. והיו תקופות – כך סיפר בנו רבי אברהם זצ"ל – שהיה ממש חשש שיתמוטטו… לא היה לו כסף לשניהם, בקושי לישיבה היה לו אך הוא לא הסכים לוותר… צריך לחשוב גם על הילדים האומללים האלו… היום יש כמה תלמידי חכמים מופלגים שצמחו בזכות הבתי אבות ההם…
אני רוצה לספר לכם סיפור: בשבת (פרשת זכור), בישיבת 'אמרי משה' בירושלים דיבר בחור בסעודה, בחור בן עליה צעיר.
הוא סיפר להם סיפור (בצורת שירה) היה פעם אברך מתמיד גדול שכל היום ישב ולמד בכולל מהבוקר ועד הערב… אשתו נתנה לו את האפשרות ולקחה על עצמה את עול הבית. באחד הימים האברך הרגיש לא כ"כ נעים שהוא לא עוזר כלום בבית, הוא ביקש מאשתו תעשי לי טובה, תתני לי להרגיש טוב… את אף פעם לא מבקשת ממני כלום, יש לנו ליד הכולל חנות מכולת וירקות, תרשמי לי מה לקנות ואני אקנה… כך גם לי יהיה שותפות קצת ועזרה בבית.
אמרה לו אשתו – אין בעיה, אני אחשוב מה לכתוב ואשים לך מחר פתק בכיס החליפה, למחרת, בהפסקה הקטנה בכולל, האברך מוציא את הפתק וכתוב שם 'שלש אדומים שני ירוקים'… הוא לא הבין מה זה… הוא מתקשר לאשתו, מה התכוונת?… שלש עגבניות ושני מלפפונים… טוב, הוא קנה, ואח"כ הביא הביתה, הוא הרגיש טוב…
למחרת הוא אומר לה גם היום תכתבי לי משהו, זה לא קשה לי… הוא מוציא אח"כ את הרשימה, מה כתוב שם?… 'שתי קופסאות ושתי שקיות'. הוא לא מבין מה כוונתה… הוא מתקשר שוב לאשתו, למה ירמזון דברייך?… שתי קופסאות גבינה, ושתי שקיות חלב. הוא קנה והביא לביתו.
ביום השלישי, הוא כבר בטוח שהיום זה יהיה כתוב נורמלי… אבל הוא רואה כתוב 'שני חומים ושני סגולים'… מה זה?… הוא מתקשר הביתה, והיא מסבירה לו, שני תפוחי אדמה ושני בצלים סגולים…
הוא חוזר הביתה ואומר לה, תגידי, מה המשחקים האלו… אי אפשר לכתוב לי ברור?!…
אני לא צריכה לא עגבניות, לא מלפפונים,
ואז הבחור באמרי משה שר להם את התשובה של האשה, (בניגון של 'שלום עליכם'…) 'בעלי היקר, לא חסר לי דבר, רק שאתה תתקשר'… זה מה שרציתי. אני לא צריכה לא עגבניות, לא מלפפונים, לא בצלים, ולא תפוחי אדמה. רציתי סך הכל שתתקשר אלי…
ואז הוא המשיך ושר להם… אדם מקבל מהקב"ה פעם אדום, פעם ירוק, פעם סגול, פעם קופסאות… והוא לא מבין מה הקב"ה רוצה ממנו… אבל תשמע, הקדוש ברוך הוא עונה לך… 'בני היקר לא חסר לי דבר, רק שאתה תתקשר'… וזה מה ששרו אח"כ בישיבה כל השבת זכור…
הקב"ה לא רוצה שום דבר, הוא רוצה אותך… הוא רוצה שתדבר איתו… הוא רוצה שתהיה קרוב אליו… הבחור הנ"ל עשה את זה מאוד יפה ומרגש…
עכ"פ הקב"ה נותן לנו את הזמנים האלו, לא חסר לי שום דבר, רק שאתה תתקשר… אני רוצה רק לטובתך… תתקשר אלי… אני מתגעגע אליך… וזה עצמו סיבה לשמוח שמחה שאין לה שניה…
אני ברוך ה' מנוסה באסיפת כספים לצדקה…
אני ברוך ה' קצת מנוסה באסיפת כספים לצדקה… כשאתה בא, עד שהגביר מוכן בכלל לראות אותך, וגם כשהוא מסתכל, רוב הגבירים הם עם סבר פנים רציניות, אתה חושב עשר פעמים איך לדבר איתם, ועד שהוא מחליט כמה הוא נותן לך…
והקב"ה – אין רגע שהוא לא איתך… "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל"… עשרים וארבע שעות הוא פנוי לכל אחד ומיד, אין תורים, אתה נכנס בין רגע… והקב"ה אומר לך "הרחב פיך – ואמלאהו!"
רק פעם אחת בחיים זה קרה לי, שהגביר ה"ה שלמה גרוס זכרונו לברכה לחיי העוה"ב נתן לי צ'ק פתוח ואמר לי תכתוב בפנים כמה שאתה רוצה… אצל הקב"ה לכל אחד הרחב פיך ואמלאהו!!! תכתוב לי צ'ק ואני חותם לך!!! כמובן, רק אם זה לטובתך, והקב"ה כבר יודע מה לטובתי… איזה אושר יש ליהודי… "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראינו אליו"… למי יש את זה?…
סיפור מעניין סיפר לי הגאון רבי נחום נבנצל שליט"א, (בשם אביו) שהיה בחתונה ומרן הרה"י רבי דוד פוברסקי זצ"ל היה המסדר קידושין, והגיע לשם גם מרן רה"י זיע"א והוא קיבל ברכה. ואז מרן הרה"י שואל את רבי דוד פוברסקי, איך אתה מרגיש?… אמר לו רבי דוד, אני כבר מאד זקן… העיניים שלי לא רואות טוב, הרגליים בקושי סוחבות, ויש לחץ דם וכו' אבל ה'אני' שלי מרגיש טוב! סיים רבי דוד.
יש אדם שהאני שלו זה העיניים והאזניים והרגליים, והגוף, אז כשהוא לא מרגיש טוב האני שלו לא מרגיש טוב. אבל רבי דוד האני שלו זה הנשמה. הוא מסתובב עם גוף שנדבק אליו עד מאה ועשרים, והגוף הזה סובל, אבל האני שלו מרגיש טוב…!!!
פעם ביקשו בעלי בתים מהגאון רבי ירוחם ליבוביץ שיגיד להם דרשה, הם מאד הפצירו בו… אמר רבי ירוחם משל למה אנחנו דומים… היה בן אדם שרכב על סוס. באמצע הדרך הסוס השתגע, התחיל לקפוץ, לדהור, להשתולל… הרוכב שעליו נחבט מכל הכיוונים וכמעט עף החוצה… הוא זעק בבהלה הצילו! הצילו! עבר שם פיקח אחד שאמר לו אתה לא הסוס… אתה על הסוס… תקפוץ! תרד מהסוס… שהסוס ישתגע לבד…
אמר רבי ירוחם… אנחנו זה הנשמה. יש לנשמה סוס שמוליך אותה – הוא הגוף, והוא משתגע… אבל מה איכפת לך מה שהוא רוצה, שהסוס ישתגע לבד, אתה לא הסוס, תעזוב אותו… ה'אני' שלי זה הבית מדרש, זה הנשמה… ונשמה שנתת בי טהורה היא!
ונסיים במה שפתחנו – – – בני היקר אני לא רוצה שום דבר – – – רק שאתה תתקשר…! ואל הקב"ה מתקשרים עם תורה ועם תפילה, הוא מחכה לנו… ואז אנחנו זוכים שהוא ימשיך לעשות לנו נפלאות. ונזכה לראות בקרוב בריבוי כבוד שמים, אמן!
(באדיבות מערכת 'ארחות חיים' גליון 372 פרשת צו תשפ"ד)
אם כבר
אם כבר משקרים אפשר לומר שההזמנה נעלמה או לבקש ממישהו שיודעה ולומר לו לשכוח. ככה לא מפספסים את הברית וגם השקר הוא רק למישהו אחד.