כאשר מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל מסר שיעור תורה על עשר המכות, התבטא אחד השומעים: 'אם היו בזמננו ניסים כמו שהיו ביציאת מצרים, הייתי נראה אחרת'.
לשמע השאלה התחייך רבי אהרן לייב ואמר: 'תסתובב בבני ברק, תדפוק בכל בית ותשאל האם מתגוררים בו עשרה ילדים והאם יש להם מה לאכול. אם אתה רואה כל כך הרבה משפחות עם עשרה ילדים שיש להם מה לאכול, והוריהם מצליחים לחתן אותם בכבוד, הרי לפניך ניסים ונפלאות שאינם נופלים ממופתי יציאת מצרים!'
סיפר לי אברך, שכשנולדה בתו הרביעית, הוא בא להתברך מפי ראש ישיבת פוניבז' רבי דוד פוברסקי זצ"ל. רבי דוד ברך את האברך במזל טוב ולאחר מכן שאל אותו: 'איך אתה מתכונן לחתן את הבת הנולדת? איך יהיה לך כסף לנדוניה?!'
האברך שהיה בהלם מהשאלה הבלתי צפויה הגיב במבוכה: 'האמת שעוד לא חשבתי על זה'…
'איך לא חשבת על זה? הרי זו כבר הבת הרביעית שלך!' התפלא רבי דוד. 'איך לך אחריות? איך אתה חושב לחתן אותה?!'
האברך הביט לעבר יהודי אמיד שנכח במקום, בתקווה שיחלץ אותו מהמבוכה. אבל גם בפי היהודי האמיד לא נמצאה תשובה לשאלה הקשה. 'כל ההבדל ביני לבין האברך יתבטא כשאחתן את בתי הראשונה, אבל כשאחתן את בתי השניה, השלישית והרביעית, שנינו נהיה באותו מצב בדיוק'.
'אז מה אתם חושבים?' תהה רבי דוד, 'היכן האחריות שלכם?'
כשהשניים שתקו במבוכה אמר להם רבי דוד: 'אני אומר לכם את התשובה, מי שחושב שהוא זה שמחתן את ילדיו אכן נמצא בבעיה. אבל ליהודי שחי באמונה ויודע שמי שמחתן את הילדים הוא הקב"ה, אין כל סיבה לדאגה!'
נשים לב שבמילה 'דאגה' מופיעות האותיות א' ג' ד' ה' בדילוג על האות ב' הפותחת את המילה 'בטחון'. וזאת כדי ללמדנו כי בעל הבטחון יכול להיות רגוע ולישון בלילות בלא דאגה. יזכנו ה' יתברך לחיות חיי אמונה ובטחון רגועים ושלוים כמאמר דוד המלך ע"ה: 'כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי (תהלים קלא ב).
(מתוך הספר 'לרומם')