דקה מתוקה על העמוד היומי: ולא מילה שלא בזמנה
היה זה לפני רבות בשנים, בשנת תשט"ו כשלמדתי אז בישיבת בית מדרש עליון במונסי בראשותו של הגאון המפורסם רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל והיה לי חבר מהישיבה שעשה ברית לבנו. מחמת ידידותי המיוחדת עם אותו חבר, החלטתי לנסוע אז לניו יורק, מרחק נסיעה רב יחסית, כדי להשתתף בשמחת הברית.
כשסיפרתי זאת לרבי מאמשינוב זצ"ל, אמר לי הרבי שעשיתי טוב שסגרתי את הגמרא ונסעתי לברית. והוא משום שהגמרא אומרת שעל ברית נכרתו י"ג בריתות ואילו על התורה אנו מוצאים כי יש רק ברית אחת, 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'.
[הנה בספר אוצר הברית הביא בסימן י"א סעיף ג' "מבטלין ת"ת לברית מילה", ובהערה שם הביא המקור: "זכור לאברהם ח"א בשם אליהו רבה. ובקרבן אשר כתב שמבטלין רק שיעור מועט. ובת"ת דרבים אין מבטלין כלל היכא דאפשר באחר. ראה או"ח סימן פ"ט ס"ו. והגרש"ז אויערבך בהערותיו לספר כתב וזה לשונו: " המקור הוא בשלטי הגיבורים ריש מסכת מגילה מהריא"ז וזה לשונו 'נראה בעיני שמבטלין וכו' כ"ש בעבור מצות מילה', ומבואר שזה גם אפילו כשאין קיום המצוה תלוי בו ולכן לא ידעתי למה לא הובא דבר זה בשו"ע ובפוסקים, אולם בלקט יושר סוף תפילת שחרית מובא שאמר בשם גאון אחד כשהבחורים שלו רוצים לילך אל המילה אמר להם, מה אתם רוצים לעשות אצל המילה, לענות אמן על הברכה? אם כן תלכו לבית השחיטה". עכ"ל. אמנם יש להעיר לפי מה שהובא כאן שת"ת דרבים לכולי עלמא לא מבטלין, מובן הלקט יושר שהרי מדובר בבני ישיבה ולכן אמר להם בצחות שלא ילכו. ובאבן ישראל להראב"ד הגרי"י פישר ח"ז סימן ל"ז הקשה על השלטי גיבורים דחילוק גדול יש בין הלווית המת לברית שמי שמשתתף בהלויה, מקיים בפועל מצות הלוית המת אבל מי שמשתתף בברית אינו מקיים מצות המילה אלא רק ענין של ברוב עם. והניח בצע"ג. ]
לאחר עשרות שנים כשהייתי בארץ ונכחתי באיזה ברית מילה שהסנדק איחר, פתחתי גמרא מגילה ועיינתי בשלטי גיבורים על הרי"ף, שם מצאתי לתומי, מובא בשם ר' ישעיה אחרון שהיה נכדו של התוספות רי"ד, הכותב שמבטלין תלמוד תורה לברית מילה, ממש כדברים שאמר לי אז הרבי.
וזה לשון השלטי גיבורים שם: "[לשון ריא"ז ה"א אות י"ד] וכן נראה בעיני שמבטלין תלמוד תורה לברית מילה שהרי מילה גדולה מהוצאת המת שיש לו קוברין ואם מבטלין תלמוד תורה בעבור הוצאת המת, כל שכן בעבור מצות מילה כמבואר בקונטרס הראיות". [שלטי גיבורים פ"ק דמגילה]]
בשעתו חשבתי שזהו איזה ענין חסידות בעלמא, אך הנה לאחר שנים גיליתי מקור ברור לזה באחד הראשונים והרבי זצ"ל ניסה להסתיר את ידיעותיו הרבות".
"היה זה בימי בחרותי ונהגתי כמנהג יוצאי אשכנז להתעטף בטלית גדול בתפילת שחרית. אני הייתי נמוך קומה כשהגעתי לגיל בר מצוה. במשך השנים התחלתי לגבוה והטלית נעשתה קטנה עלי. זוכרני שחזרתי עם הרבי מאמשינוב זצ"ל לבורו פארק לאחר אפיית מצות לפנות בקר, והתחלנו להתפלל שחרית, הבחין הרבי שהטלית שלי קטנה לפי מידתי. ניגש אלי ואמר לי שהטלית שאני לובש קטנה ואין לה שיעור מספיק. עניתי לרבי הרי הטלית היא שיעור שראשו ורובו של קטן מתעטף וזה הרי מספיק. ענה לי הרבי, ראשו ורובו של קטן זה טוב רק לטלית קטן ולא לטלית גדול ששם צריך שיעור של ראשו ורובו של האדם המתעטף בה. בשעתו זה היה לי מאד תמוה ההוראה של הרבי. כי ידעתי שמספיק ראשו ורובו של קטן,
לאחר שנים מצאתי שהבן איש חי וכן בכף החיים מביאים בשם האריז"ל הק' שלא מספיק ראשו ורובו של קטן. וכן ראיתי בספר יוסף אומץ ממנהגי אשכנז פרנקפורט בהלכות ציצית, שהטלית גדול צריך להיות כפי ראשו ורובו, ולא מוזכר שם קטן כלל. שוב נוכחתי לראות איך שהרבי היה בקי והסתיר גודל ידיעותיו".
"פעם השתתפתי בהלויה ושוחחתי עם מאן דהוא. הרבי מאמשינוב זצ"ל ראה אותי משוחח בהלויה ופנה אלי ואמר לי שאסור לדבר בהלויה. הערתי לרבי, הרי אני עומד מחוץ לד' אמות של המיטה ואם כן אני רשאי לדבר. ענה הרבי שכל ההלוויה נחשב לד' אמות של המיטה ואסור לשוחח. רק לקריאת שמע התירו לומר מחוץ לד' אמות. כמובן שאחרי דברי הרבי, הפסקתי לדבר בהלוויה.
והנה לאחר שנים מצאתי להדיא תשובת הגאונים המביא בשם ספר שערי צדק בשם שר שלום גאון שאסור לדבר בדברי תורה וכל שכן בענייני דעלמא בהלווית המת, כי כל ההלוויה נחשבת לד' אמות של המת ורק בקרי"ש הקילו מחוץ לד' אמות. שוב ראיתי בזה הסיפור עדות נוספת על גודל הסתרתו של הרבי לבל יבחינו בידיעותיו העצומות בתורה".
[מפי הרב שלום קוגלמן, בראיון להמבשר התורני, בהר בחוקותי, תשס"ט]