יש כאלה שממש, בלי עין הרע, אפשר לומר עליהם מה שאומר הרמב"ן, 'אשרי מדבר מלים על אוזן שומעת', כמו שאני רואה כאן, שיש שמיישמים את מה שמרן הרב שך אמר לר' שמואל צ'צ'יק
מה הרב שך אמר לו?
הרב שך אמר לו, לבוא הביתה עם חיוך ולצאת מהבית עם חיוך…
זה נפלא כשעושים כך וזה מאד טוב.- כי זה עושה טוב על הלב.
ואמנם הרב שך אמר לו את זה, אבל, זה הוראה בשביל כולנו. לבוא הביתה עם חיוך, ולצאת מהבית עם חיוך…
אפילו אם יש לך אלף דאגות ואלף טרדות… ויש לך גם אלף "טענות" על הבית וכו'…
– כדרך בן אדם שאפילו לא התחיל לעבוד על מדותיו, ולכן הוא תמיד רואה שהשני לא בסדר.
כי הוא פשוט, לא מבין!!…אבל. – אומר הרב שך, את היסוד הזה. 'אתה נכנס הביתה עם חיוך, תמיד…ואתה יוצא מהבית עם חיוך…- כך אומר הרב שך, ואני אומר, שבאמת זה לא תמיד כל כך קל ולא תמיד כל כך פשוט, לחייך… אבל, זהו, 'ויצר ה' אלקים את האדם…'
– זה מה שרוצים מבן אדם.
שידע איך להתנהג, ולא לבוא הביתה כמו "חסר דעה".בעצבות וברוגז, ולא לספר צ ר ו ת …– ולא לספר קשיים…אלא, לדבר, רק דברים שמחים…- לעשות שמחה.תמיד צריך לעשות שמחה בבית…
זה התפקיד שלנו! נכון.בטח שזו "עבודה"…
אבל בן אדם הרי רוצה לעשות משהו, ולא סתם לשמוע שיחות מעניינות
וסיפורים מעניינים…- ממילא הוא צריך לעבוד על עצמו.להשרות תמיד אוירה שמחה ונעימה.
אנשים הרי עוברים כל מיני עניינים בחיים, כל מיני קשיים, לא משנה מה שיהיה.
בבית לא צריך לספר מזה.
אומר לו הרב שך,'אמנם היא כזאת, אבל ודאי שהיא צודקת…'
בספר הקדוש "אור יחזקאל", בו יש מכתבים של מרן המשגיח, ר' יחזקאל, שהוא ממש ספר כביר…
– הוא הספר שבו אספו את המכתבים של המשגיח, ספר כביר ממש, והוא ממש ספר לימוד [ולא ספר קריאה בעלמא, צריך ממש ללמוד את הספר הזה שהוא ממש משיב את הנפש…
– אצלי הספר מלא קווים… קווים… קווים…
מה שכל פעם אני מסמן לעצמי.
את זה אני אומר, מכיון שכל דבר צריך לדעת, וצריך לדעת גם איך "לתמרן" את הדברים.
– אתה מבין? ושם בספר בסימן רי"ט, בתוך כל הנושא שם, באמצע, יש שלש שורות בו הוא
כותב, שמאד חשוב, לא לספר צרות לאשתו…- לא לספר צרות לאשתו!
הוא מספר על ר' נחום זאב, שהיה בן של ר' שמחה זיסל, הסבא מקלם, שכאשר הוא הפסיד בתקופת מלחמת העולם הראשונה את כל ממונו, הוא לא סיפר לאשתו. – לא סיפר לאשתו!! גם חתנו, אביו של הרב דסלר, הפסיד את כל ממונו, כאשר החליפו את המטבעות במדינה והרבה הפסידו מליונים, וכו', הוא לא סיפר לאשתו. וזה משני טעמים…- אומר המשגיח. ואמנם זה כתוב שם מאד בקיצור, אבל כשתתבונן ותאריך בזה, אתה תראה שזה כך. טעם אחד הוא, מכיון שהיא לא בנויה לקבל דברים כאלה…זו "סיסמא" של הרב שך.- הרי סוף סוף הרב שך אמר,
אתה לומד תורה והיא לא לומדת תורה…
ההוא אומר לו שיש לו איזה ויכוח או סכסוך עם אשתו, היא כך וכך והיא כזאת וכזאת…
אומר לו הרב שך,'אמנם היא כזאת, אבל ודאי שהיא צודקת…'
– בגלל שאתה לומד תורה והיא לא לומדת תורה…
שבגלל שהיא לא לומדת תורה, לכן היא לא יודעת את כל הדברים שאתה יודע וממילא היא בכלל לא בנויה לזה, לכל מה שאתה בנוי.
– אתה הרי בנוי עם "השגחה פרטית" ועם "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" ', [ברכות ס' ב'], עם דברי חז"ל שאומרים "אית מאן דפרע בגופיה" ואית דפרע בממוניה" וכדומה, כל ההתחזקויות וכל הדברים האלה וכו' וכו' שהם כולם דברים אמיתיים…
תדע לך.הכל דברים נכונים… ובכל זאת, הרי בקושי שהוא בנוי לזה…אבל היא,- בקושי אתה בנוי לזה…בודאי שלא בנויה לזה. זה דבר אחד, ש"היא, לא בנויה לזה".
ושנית,
שזה דברים ללא תועלת…- לא יהיה לך מזה שום תועלת….אלא רק מטרד תמידי יהיה לך מזה. אתה חושב שאם תספר זה יעזור לך וכו',- לא יהיה לך מזה שום תועלת.כלום לא,יהיה לך מזה מטרד תמידי. וכל ערום יעשה בדעת.
('משיבת נפש', שער ב', פרק י' – י"ב, המאמר בהרחבה יפורסם אי"ה בגליון לקראת שבת שמיני)