הרב חגי ולוסקי
"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (ו, ו)
בספר החינוך (מצוה קלב) ביאר בטעם מצוה זו, כפי שידוע לכל איש חכם כי ניסים גדולים שיעשה ה' לבני אדם דרכו לעשותם בדרך הטבע או קרוב לדרך הטבע. הקב"ה ציוונו להבעיר אש על המזבח, בנוסף על זו שיורדת מן השמים, כדי להסתיר את הנס שיורדת אש מהשמים.
מדוע מסתיר את הקב"ה את הנס?
ר' חיים שמואלביץ: אם הנסים היו נעשים ללא "עטיפה טבעית", היה זה גורם שתינטל הבחירה מאדם בראותו את השגחת ה'. אבל כאשר הנסים עטופים בצורה טבעית, יש מקום לאדם לטעות ולא מתבטלת הבחירה.
ניסים רבים מתרחשים עמנו בכל יום, כפי שאנו אומרים בתפילה "ועל ניסיך שבכל יום עמנו". אילו היה נשלח לפני כן מלאך מן השמים לבשר על כך, היו נסים אלו נחשבים כהתגלות השכינה ממש. אבל מאחר שלא היתה הודעת מלאך, הדבר נראה ככיסוי, כזריעת חול על העיניים.
***
זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה' בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב (ו, יג)
מדוע הוסיפה התורה את המילה 'וּבָנָיו', הרי מדובר על הכהן המשיח?
רש"י: "אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר 'מנחה תמיד… והכהן המשיח תחתיו מבניו… חק עולם…'".
רשב"ם: "לפי הפשט בני אהרן הכהנים הגדולים העומדים תחתיו. וחכמים דרשו שכל כהן הדיוט כשעושה עבודה ראשונה צריך חינוך במנחה".
אדרת אליהו: "יכול אהרן ובניו יקריבו כאחד? תלמוד לומר 'וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ'… אלא בניו כהנים הדיוטים".
רש"ר הירש: "ואין 'אהרן ובניו' אלא הכהן הגדול ושאר הכהנים המשמשים יחד עמו, הווה אומר: אהרן ובניו הכפופים לו. בשום מקום אין לשון זו מציינת את אהרן והכהנים הגדולים המשמשים אחריו".
***
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן (ז, יב)
הפרק "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ" (תהילים ק) נאמר כיום כתחליף לקרבן תודה, בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו".
מדוע כל אנשי הארץ צריכים להודות לקב"ה, הלא קרבן התודה מביאים רק יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא והיוצא מבית האסורים, מה הענין של ההודאה מצד אנשי הארץ האחרים שלא נעשה להם נס או הצלה?
רבי חיים קנייבסקי: עפ"י מעשה, ביהודי שפרס מפה על השולחן לאחר תפילת שחרית וחילק לציבור המתפללים יין ומיני תרגימא. כשנשאל לפשר השמחה, השיב שבכך מודה לקב"ה, על שיום קודם כשחצה את הכביש פגע בו רכב וב"ה יצא מהתאונה בריא ושלם, וכך מודה על הצלה זו, ומשתף בכך את הציבור.
למחרת, יהודי אחר פרס מפה והעמיד כיבוד לציבור המתפללים. כשנשאל האם גם בו פגע רכב וניצל מהתאונה, השיב בשלילה. הוא נימק ששמח ומודה שמזה 20 שנה חוצה את אותו כביש, וב"ה אף פעם לא פגע בו רכב.
כך גם לענייננו, יהודי שהתרפא מחליו או שיצא מבית האסורים אומר "מזמור לתודה", אולם "כל הארץ", שאר אנשי העולם, צריכים "להריע לה'" ולהודות לו על כך שלא חלו ולא הוכנסו לבית האסורים…
(מתוך ספרי תורתך שאלתי, שחיבר הרב חגי ולוסקי. להערות: [email protected] , 052-9453811)