ההשגחה העליונה גלגלה לשולחני אנקדוטה מעניינת, עליה ניתן לומר "אל תמנע טוב מבעליו". סיפור קטן ובו אקט חינוכי נפלא, מאת נכדי גיבור הסיפור, העשוי לפרנס את עולם החינוך ולהיות לתועלת מרובה.
היה זה באמריקה של פעם, בתקופה שבין שתי המלחמות. באותם ימים קשה היה מאוד לשמור את השבת קודש – פשוטו כמשמעו. הדברים ידועים. יהודים היו מתקבלים לעבודה כלשהי, שם היה עליהם לעבוד ששה ימים, כולל יום השבת רח"ל ולשבות ביום ראשון, יום המנוחה הגויי. והיה אם הם לא הופיעו לעבודה בשבת, היה עליהם לחפש עבודה אחרת ביום שני הבא.
ואכן, לדאבון לב, מעטים היו שהצליחו לשרוד את התקופה הקשה תוך כדי שמירת שבת. הללו סבלו חרפת רעב, הם ובני משפחתם, נזרקים מעבודה לעבודה ונאלצים לחפש לעצמם משרה חדשה בכל יום שני במקום אחר.
אחד מאותם יהודים של 'מסירות נפש' באותם ימים היה ר' אלימלך מושקוביץ ז"ל (השבוע מלאו 61 שנים לפטירתו) שהיגר מהונגריה לאמריקה, מאחר שבחושיו המחודדים הוא הריח 'אש וגופרית' והחליט להימלט מאירופה האנטישמית, צעד שהציל את חייו וחיי משפחתו ברחמי שמים.
ר' מיילעך היה מאותם מתי מעט שהחליטו לשמור את השבת ויהי מה. מדי שבוע הוא חיפש אחר מקור פרנסה אחר, מאחר והוא 'הושלך' מהעבודה מפאת שמירת השבת. רעייתו מרת בלומא גיטל ע"ה, אף היא היתה לעזר כנגדו בחיי מסירות נפש אלו, וקיבלה הכל באהבה ובדומיה.
אולם, דבר אחד העיק על ליבה. הבן הגדול, חיים צבי (העשי, בכינויו האמריקני), שהיה ילד בגיל קרוב לבר מצוה, הגיע כבר לגיל של הבנה ובגרות, והיה אפוא שותף לסבל המתמשך שהמשפחה חווה, מדי שבוע בשבוע, בעקבות שמירת השבת קודש. פחדה האם כי המצב עלול לפתח בליבו של העשי טינה כלשהי כנגד המתנה הטובה שניתנה לנו מבית גנזיו של הקב"ה ושבת שמה. שמא מוחו הרך של העשי אינו מסוגל לעבד את הנתונים, בצורה נכונה ובריאה, ולהתגבר על התחושות הקשות. וחלילה הדבר עלול לפגוע בשדרתו הרוחנית לטווח הארוך.
חשבה האם הצדקת רבות והגתה רעיון נועז.
בערב שבת אחר הצהרים, היא יצאה עם בנה אל השוק ההומה ב'איסט סייד' הסמוך לוויליאמסבורג – שכונת מגוריהם – תרה אחר ארגז מתכת של מוצרי חלב. הפכה את הארגז על פניו, והעמידה את העשי שהיה נמוך קומה על גבי הארגז.
כעת, בהיותו בגובה העיניים של באי השוק, התעטר הילד בתפקיד חדש: היה עליו לעמוד ולהכריז בקול רם את זמני כניסת השבת והדלקת הנרות לכל מאן דבעי. וכך נשנה הדבר בכל ערב שבת. פעולה זו שהנער יעשה למען כבוד השבת, סברה האם, תחלחל היטב בנפשו ותחרוש בה חריש של 'קדושת נועם השבת'… הרעיון המקורי הניב פירות. העשי צמח לנער ירא שמים, תלמיד חכם ומרביץ תורה לנחת הוריו ומוריו.
ועתה, לנו לא נותר אלא להעתיק את בסיס הרעיון לדורנו אנו, אצל צאצאינו וחניכנו היקרים, בהצלחה וברוב נחת.
(רפאל קלפהולץ, המבשר)