"ושמתי פדות בין עמי ובין עמיך" (ח' י"ט)
הרבי מקלויזנבורג זצ"ל, בהיותו בעיצומם של ימי השואה הנוראים, אמר לסובבים אותו שהתעוררה אצלו שאלה: כיצד אפשר לברך ברכת 'אשר בחר בנו'? האם בעקבות הצרות שהעם היהודי עובר, כשהכל מתעללים בו בצורה השפלה ביותר, אפשר לומר שהקב"ה בחר בנו?
"אבל", המשיך הרבי ואמר, "תרצתי לעצמי את השאלה הזו כמין חומר. כשאני רואה מה הגויים מסוגלים לעשות, ומה אנחנו לא מסוגלים לעשות, פורצת הברכה מפי יותר בכוונה"…
אחת הראיות ל'אשר בחר בנו', היא המעשה הבא שהתרחש עם ר' חיים צבי סלומון בשלהי מלחמת העולם השניה, וכך הוא מספר:
ביום השחרור האחרון, באחרון של פסח תש"ה, נכנסו קצינים אמריקנים, רוסים ובריטים למחנה שבו הייתי, והודיעו שאנחנו משוחררים. האנשים לא ידעו מה לעשות עם עצמם, אבל הדבר הראשון שהיה צריך לעשות, היה להשיג מעט אוכל.
קצין רוסי אחד לקח אותי אל אחד הבתים במקום, ששימש כמאפיית לחם ועוגות, ואמר לי להיכנס ולדרוש שיתנו לנו דברי מאפה.
נכנסתי אל המאפיה, אבל המנהלים טענו שהכל נגמר… מששמע הרוסי כך, נכנס בעצמו למאפיה, התחיל לחפש, ומצא ארגזים מלאים בלחם טרי ועוגות.
הוא הבין שהמנהלים שיקרו, הוציא את כולם החוצה, העמידם ליד אחד הקירות, מסר את האקדח שלו לחיים צבי, ואמר לו: "הם שיקרו אותך, נכון? אם כן הנה, קח את האקדח שלי ושים לכל אחד יריה בראש!".
אבל היהודי שלנו, בן למלך מלכי המלכים, מסרב. להפתעת הקצין הרוסי, שהיה בטוח שהבחור ימלא את ההוראה באופן מיידי, ויירה בשונאיו למוות, אמר תלמיד ישיבת סעקלהיד:
"מעולם לא החזקתי את כלי המשחית הזה בידי, ולמרות שאני בטוח שקרוביהם של האנשים הללו מן המאפיה, שיתפו פעולה עם הנאצים שהרגו את כל קרובי, לא אשלח בהם יד!".
כך נראה יהודי, בן לעם הנבחר: נותנים לו אקדח ביד, מאפשרים לו להרוג את אויביו, והוא טוען: 'אינני מסוגל!'…
כדאי להזכיר כאן את ה'אור החיים' בתחילת פרשת ראה, על הפסוק: "ונתן לך רחמים וריחמך" (דברים יג, יח), שישנם ישמעאלים שיש להם "חשק גדול בשעה שהורגים אדם, ונכרתה מהם שורש הרחמים והיו לאכזר", ואילו אצל היהודים, עד שמשיגים תליין…
עם ישראל בני מלכים הם, מרוממים משאר בני האדם.
'בני מלכים' הוא מושג המכניס את האדם המתעטר בו לעולמות אחרים, שאינם מצויים במושגיו של אדם פשוט. בני מלכים ונימוסיהם, הנהגותיהם ותכונותיהם, נגזרים מעצם היותם בני מלכים.
מעשה שהיה לפני שנים רבות, באחת ממדינות אירופה, במלך גדול שהיה לו בן, וכמי שעתיד היה לעלות על כס אביו, ביקש המלך להכשירו לתפקיד המלוכה.
מה עשה? – פרסם מכרז על רצונו לשכור יועץ לבן המלך, שייעץ לו בכל ענייניו ודרכיו, ויקדם אותו ככל שניתן לתפקיד הרם והנכבד, שהוא עתיד ליטול על עצמו ברבות הימים.
אחד האנשים שהציעו את עצמם לתפקיד היועץ, נשא חן בעיני המלך, במיוחד לאחר שאמר שהוא מתמחה בשלושה תחומים שבהם יהיה באפשרותו לייעץ נכבדות לבן המלך:
התחום הראשון הוא ענף הסוסים, השני – ענף היהלומים, והשלישי – "אני מבין גם בבני אדם ותכונותיהם האישיות", העיד היועץ על עצמו.
האיש התקבל למבחן, והחל לכוון ולנווט את דרכו של בן המלך, ששאב ממנו תועלת מרובה.
והנה, יום אחד התקיימה בשוק המרכזי מכירת סוסים אצילים, המתאימים במיוחד לבני מלכים ורוזנים. כיון שגם בן המלך ביקש לרכוש לעצמו סוס שכזה, לקח עמו את היועץ – שהעיד על עצמו כמומחה לענייני סוסים – אל השוק, כדי שייעץ לו איזה סוס לרכוש לעצמו.
אחד המוכרים ניגש לבן המלך, והציע לו סוס שעשה רושם שהוא מגזע מעולה, ועל פניו, התאים מאד להוד מעלתו, שעתיד לירש את המלוכה.
אבל, משביקש בן המלך את חוות הדעת של יועצו, התרה בו זה שלא יעז לקנות את הסוס המדובר, "כי רואה אני בו שהוא קם על רוכביו והורגם!".
הזדעזע בן המלך למשמע הדברים, וביקש לבחון את אמיתותם. הוא ביקש מהמוכר לעלות על הסוס ולהדגים לפניו את ביצועיו.
המוכר ממלא אחר הבקשה, עולה על הסוס, ומתחיל לדהור עמו ברחבה שלפני דוכן המכירה. בסיום ה'מסלול', החל הסוס לבצע קפיצות מוזרות ורץ במהירות מטורפת, עד שהרוכב נפל מן הסוס, ונרמס תחת רגליו.
בן המלך התרגש מאד לנוכח המראה, עכשיו הוא כבר ידע בוודאות שהיועץ שלו הינו איש מוכשר, והתמחותו אמיתית. ביקש בן המלך להודות ליועצו על הצלתו ממוות לחיים, הוציא מכיסו שטר כסף קטן ומסר לו.
לאחר כמה ימים התקיימה מכירת יהלומים גדולה, ובן המלך ביקש שוב את עזרת יועצו בבחירת יהלום שיהלום את מעמדו הרם.
הם מגיעים למקום שבו התקיימה המכירה, היועץ מעיף מבט ביהלומים הפרוסים על השולחנות, ובו ברגע מזהיר את בן המלך שלא יקנה מכאן ולו יהלום אחד, "כי לא מדובר ביהלומים אמיתיים, אלא ביהלומי זכוכית!"…
משהתבקש להוכיח את אמיתות דבריו, ביצע היועץ כמה בדיקות הידועות באמינותן, ועל אתר התברר שאכן מדובר ביהלומים מזויפים, שערכם אינו עולה על כמה פרוטות, כשוויה של זכוכית.
היתה זו ההזדמנות השניה שניתנה לבן המלך, לעמוד על חכמתו של היועץ. גם הפעם הוא הוציא שטר כסף קטן, ומסרו לידי היועץ.
והנה, בשובם לבית המלוכה, פנה בן המלך ליועצו, ואמר לו: "אני רואה שבתחומים שבהם הצהרת מראש שהנך מתמחה בהם, אכן אפשר לראות את מומחיותך הגדולה. ובכן, ברצוני לשאול אותך גם בקשר לתחום השלישי שעליו הצהרת, ואמרת שהנך מכיר היטב בתכונות בני אדם; האם תוכל לומר לי, יועצי הנכבד, כיצד הנך מאבחן אותי, ומה הן תכונותיי?"
ויהי כשמוע היועץ את השאלה, הוא מתקרב אל אזניו של בן המלך, ולוחש לו באזניו לאמור:
"אם אתה חושב שהנך בן מלך, אין לי אלא לבשר לך שטעות מרה בידך! הנך אסופי שנולד ברחוב, והמלך אספו לביתו וגידלו!".
לא האמין בן המלך למשמע אזניו, ולא האמין שהדברים יצאו מפיו של היועץ. משביקש לחזור שוב על הדברים, אמר לו היועץ כדברים הנ"ל, והודיעו בצורה חד-משמעית שהוא אינו בן מלך, ואם אינו מאמין לו – שילך וישאל את אביו, ויווכח שהדברים אמת.
בן-המלך נתקף בסערת נפש גדולה, ולא עמדה בפניו ברירה אחרת, אלא לשאול על כך את אביו פנים בפנים.
והנה, לגודל התדהמה, אישר המלך לבנו את הדברים, והודה בפניו שהוא אכן אסופי, וכיון שהמלך והמלכה לא זכו להוליד ילדים, אספו אותו בהיחבא מן השוק, והביאוהו אל הארמון, על מנת להצמיח ממנו יורש למלוכה.
הדברים היכו את בן המלך בתדהמה עצומה. הוא חזר אל היועץ, ושאלו מהיכן ידע שהוא אינו בנם של המלך והמלכה, וכי נביא הוא?
השיב לו היועץ: "לא נביא ולא בן נביא אנוכי, אבל יש לי אליך שאלה קטנה; האם בן מלך ייתן למי שהצילו ממוות לחיים, ואף הציל את ממונו – סכום כסף כה מזערי כמו שטר הכסף הקטן שנתת לי?! האם זוהי תשורה המתאימה לבן מלך?!
"הרי מי שהצילך ממש ממוות ומנע ממך איבוד ממון, היה זכאי לקבלת מתנה בסדר גודל הרבה יותר גדול מאשר אותו שטר כסף עלוב!
"כשראיתי את עליבותך, ואת המתנה הקטנה שנתת לי, הבינותי ונתון אל לבי שתכונות שכאלה אינן מתאימות כלל לבן מלך, ולכן לא יתכן שנולדת בארמון המלוכה, אלא הנך אסופי שהמלך אספו לביתו!" – – –
מוסר ההשכל שיש לנו ללמוד מסיפור זה הוא, שגם לבני מלכים כמונו, לא מתאים להתעסק בזוטות! כי מי שמתעסק בדברים פעוטים וחסרי ערך, לא יוכל להתעטר בתואר הרם והנישא של 'בני מלכים'.
בני מלכים הם אלו המתעסקים בדברים העומדים ברומו של עולם – תורה, תפילה, מצוות ומעשים טובים. רק בכך ניכר עלינו, כי בחר ה' בנו ורוממנו מכל לשון.
(מתוך הגדה של פסח חשוקי חמד)
