שאלה נוראה שואלים כולם על מצות ימי הפורים:
ההכנה לפורים מתחילה מיד כאשר נכנס חדש אדר – "משנכנס אדר מרבים בשמחה". ככל שמתקרבים לפורים, כך מתקרבים יותר אל השי"ת.
מגיעים לתענית אסתר. תענית זו אינה דומה לתעניות האחרות שתיקנו חכמים. כל התעניות באות לציין אירוע שקרה בעבר, אם זה המצור על ירושלים או חורבן בית המקדש, אבל תענית אסתר נועדה כדי להזכיר כי השי"ת שומע לתפלת עמו ישראל.
כך כתב ה"משנה ברורה" (סימן תרפו סק"ב): "נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר, כדי לזכר שה' יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה בימים ההם".
בספר "קב הישר" (פרק צז) מאריך בענין מעלת היום, ואומר כי אפשר לפעול בו למעלה מדרך הטבע.
לאחר תענית אסתר, מגיע יום הפורים. שומעים מגילה בערב ובבוקר, ולאחר מכן מתעסקים במצוות היום. נותנים מתנות לאביונים. אפילו מי שכל השנה נותן מעט, הרי בפורים הוא צריך לתת לשני אביונים. גם מקימים מצות משלוח מנות, ולא די במנה אחת אלא בשתי מנות, בעין יפה. ביום זה אין קנאה ואין שנאה ואין תחרות, מתחזקים במצוות בין אדם לחברו.
והנה מגיע שיאו של היום – סעודת פורים. בספרים כתוב, שיום הכפורים הוא כ-פורים. אומר ה"מכתב מאליהו": תמיד הקטן נתלה בגדול, ואם יום הכפורים הוא כמו פורים', הרי שיום הפורים גדול ממנו. כאמור, שיאו של היום, לאחר כל ההכנות הגדולות שהחלו מראש חדש אדר, הוא סעודת הפורים.
בסעודה הזאת ישנה מצוה – חייב איניש לבסומי עד ולא ידע'. האדם משתכר עד שאין הוא מבחין בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'.
לכאורה, ברגעים אלו הוא מאבד את כל המעלות שזכה להן במהלך ימי ההכנה לפורים. כיצד אפשר להבין זאת?
נצייר לעצמנו את המקרה הבא: באמצע הרחוב יש בור עמק, אדם הולך ברחוב לתומו, ומתקרב לבור וכאשר הוא חולף לידו, עומד שם מישהו משונאיו ודוחף אותו לתוך הבור. הנפילה כואבת, הוא חש שרגלו נשברה, אבל בתחתית הבור, הוא מוצא ערימה גדולה של שטרות כסף. מיליון דולר. ברגע אחד הוא הפך להיות מיליונר.
בינתים האנשים מבחוץ מזעיקים כחות חלוץ שיוציאוהו מהבור. לאחר שחולץ, משכיבים אותו על אלונקה, והנה הוא רואה לנגד עיניו את האדם שדחף אותו לבור. כיצד הוא יתייחס אליו? האם יצעק עליו או יחבק אותו ויודה לו? האם לא שווה היה לשבור רגל, כדי לזכות במיליון דולר?!
בכל ימות השנה, כאשר אדם כבול לגופו, הראש שלו עובד בצורה אחת. כאשר הוא משתכר ומשתחרר מכבלי גופו, אז מתגלה פנימיותו האמיתית. אמנם הוא שיכור, אבל דוקא אז הוא יכול להגיע לפסגות של קרבה אל השי"ת.
כדי שנבין את הדבר, נקדים סיפור שסיפר רבי יעקב קמינצקי זצ"ל. הוא היה פעם בסעודת פורים. נכנס יהודי חסידי ירא שמים, דרשן מעלה, ופתח את פיו בדרשה בהתלהבות ובחמימות, באמרו: כאשר יהודים יושבים ושותים יחדיו יין, זוהי עת רצון שניתן לפעל בה דברים גדולים. הרי במגלת אסתר (ה, ו) נאמר: "ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". 'המלך' כידוע רומז למלכו של עולם, ואלו 'אסתר' רומזת לכנסת ישראל. אם כן כאשר נמצאים ב'משתה היין', אומר מלכו של עולם לכנסת ישראל: "מה שאלתך… ותעש". כל העולמות פתוחים בפנינו בעת הזאת.
כאשר סים הדרשן את דרשתו הנלהבת, פתח רבי יעקב קמינצקי את פיו, ובחמימות מיחדת השמורה לתלמידי סלבודקא, אמר לדרשן: "במגלה כתוב 'המלך' והפשטות היא המלך אחשוורוש, אבל אין לך בעיה להסביר שמדבר בהשי"ת. כתוב גם במגלה אסתר ובפשטות הכונה לאסתר המלכה, אבל אין לך בעיה לומר שמדבר בכנסת ישראל. אם כן מדוע אתה נעצר כאן, ומסביר ש'משתה היין', הכונה יין העשוי מענבים וגורם לשכרות? הרי גם כאן אפשר להמשיך ולומר כי 'משתה היין' רומז ללמוד סודות התורה, שהרי 'נכנס יין – יצא סוד'. אם כן אתה צודק, שכאשר יהודים יושבים ועוסקים בתורה ומגלים את סודות התורה, הרי זו עת רצון לפניו יתברך, וכל מה שישאלו ויבקשו, יקבלו. אכן פלאי פלאים, הווארט שלך הוא נהדר ואמיתי!".
אנחנו מתייחסים אל היין, כמו שמתייחס אליו שיכור רוסי… ואז יש לנו שאלות ותמיהות. אבל טעות גדולה בידינו. גדולי עולם אכן היו משתכרים בפורים, אבל כיצד היו נוהגים בעת שכרותם? על מה הם דיברו בשעה שהיו מבושמים מיין? הם דיברו על עבודת הבורא, על הדרך להתעלות, הם מררו בבכי על מה שלא השיגו ועל מה שהם רוצים להשיג. מי שלא ראה גדולי עולם מבושמים, לא ראה גדלות מהי.
אם יהודי משתכר כמו יהודי – גם היין מתעלה. 'יצא סוד'. כל הפנימיות שלו מתגלה. הקרבה שלו אל השי"ת באותה עת, היא בשיאה. אין 'ארור המן' ואין 'ברוך מרדכי', יש רק בורא עולם.
רק בפורים מתגלה הפנימיות של האדם, ואם כל השנה הוא מתייגע בעבודת הבורא, הוא זוכה בשעות אלו של 'משתה היין', להגיע לשיא הדבקות והקירבה אליו יתברך.
(מתוך 'דורש טוב')