התורם שלא מדעת
כאשר הגאון רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל הגיע לאמריקה בתחילה כמשולח, היה צריך למצוא לעצמו פרנסה, ונהיה ראש כולל בכולל מסוים. כמובן שהיה צריך לאסוף כסף עבור הלומדים, והדרך היתה שהמוסד היה שומר את הקבלות של שנים עברו, ונדיבי עם היו נותנים לפחות אותו סכום, אם לא מוסיפים.
ואכן, רבי יעקב הגיע לאחד העשירים עם הקבלה, ונקב לו בסכום שתרם בשנה שעברה. התורם אמר, אבדוק בקבלות שלי מה תרמתי, כי זה נראה לי הרבה מידי, והוא אכן בדק ומצא שהוסיפו עוד אפס אחד בקבלה על הסכום שנתן, והסכום גדל בהרבה מחמת כך. רבי יעקב הזדעזע כל כך מכך, ואמר בהחלטיות: אם אנשים שיקרו, אני מתפטר מהכולל בזה הרגע, ואני לא קשור למקום הזה. השיב לו הגביר, לכל הפחות אתן לרב שכר טרחה שטרח להגיע עד הנה, אך רבי יעקב ענה נחרצות – אינני רוצה. הרי הגעתי רק בשביל הכולל, ומרגע זה אני לא אוסף בשבילם, ולא מגיע לי על כך דבר.
פעם התהלכו ברחובות ארה"ב מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל, וכ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצוק"ל, ונפגשו בשבת בלילה בברוקלין, כשכל אחד מטייל עם קבוצת תלמידים משלו ומשוחח בלימוד ובדברי אגדה. כשנפגשו השנים, רבי יעקב שאל את רבי יואל: במה זכית להינצל?! רבי יואל חשב וחשב, ואז אמר – אני לא יודע, אולי בגלל שמעולם לא הורדתי את בגדי היום לבגדי הלילה, והייתי נרדם מתוך לימוד.
ואז פנה רבי יואל ושאל את רבי יעקב: ולמה אתה זכית להינצל? חשב רבי יעקב ואמר: אולי בזכות כך שמיום עומדי על דעתי לא הוצאתי דבר שקר מפי.
(מוסף שבת קודש- יתד נאמן סוכות)