לרגל יומא דהילולא שחל הערב – ט"ו אדר
מה היה באמת ה"סוד" של מרן שר התורה?
סיפר לי הרה"ג רבי איסר שוב, שפעם הם דנו עם מרן ראש הישיבה (הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל) על איזה עניין, ורצו אחרי זה לבוא למרן רבי חיים ולדון אתו על זה. אמר להם מרן ראש הישיבה זצוק"ל: רבי חיים נולד בשביל ללמוד תורה, זו השליחות שלו בעולם, אל תפריעו לו עם דברים אחרים. זה היה מרן רבי חיים, תורה, תורה, ועוד פעם תורה. כל החיים שלו סבו סביב תורה.
פעם אחת, באתי וביקשתי ממנו להשתתף בכנס של מצוה. הוא אמר לי במתיקות כזו, אני כל כך אוהב ללמוד, למה אתה רוצה לקחת לי את התענוג הזה? תן לי ללמוד, תבקש מאנשים אחרים שיבואו… זה היה כל כך מתוק איך שהוא אמר את זה. מה אכפת לך שאני לומד, אל תקח ממני את התענוג הזה.
סיפר לי החתן שלו, שפעם דיברו איתו על רחוב מסוים, זה היה רחוב שמרן רבי חיים היה עובר בו כל יום מביתו לכולל חזו"א, במשך שנים! מרן רבי חיים שאל, איפה הרחוב הזה נמצא. אמרו לו, אבא! אתה עובר שם כל יום! איך אתה לא יודע מה השם של הרחוב?! אמר להם מרן רבי חיים, במקום להרים את הראש ולהסתכל מה השם של הרחוב, אני מעדיף ללמוד עוד משנה. למה לבזבז את זה…
בדומה לכך, סיפר ראש כולל חשוב, שפעם הוא ראה את מרן רבי חיים הולך ליד קוקה קולה. הוא הבין שיש דברים בגו. הוא ניגש ושאל מה הרב מחפש, אולי אני יכול לעזור? אמר לו מרן רבי חיים, אני לא יודע איך הגעתי לפה, אני יצאתי מהבית וחשבתי בלימוד, לא יודע איך הגעתי לפה בכלל… ואז הציע לו אני אלווה את הרב לבית, מרן רבי חיים סירב בתוקף, ואמר לו, אני לא רוצה להטריח אותך בשום אופן! אמר לו, אני אלך עם הרב עד הרחוב הראשון שהרב מכיר, ומשם – הרב ילך לבד. שמח מרן רבי חיים, ונענה להצעה. והוא סיפר שהרחוב הראשון שהוא הכיר זה היה רחוב רשב"ם ששם הוא גר…
האם באמת אנחנו מסוגלים להגיע ל"משהו" מהמושגים של מרן רבי חיים?
תראו, מרן רבי חיים קיבל עליו עול תורה. מה זה נקרא מקבל "עול תורה"? ידוע, שמרן רבי חיים היה קורא לכל סדרי הלימוד שלו: "חובות". כל שנה הוא היה חייב לגמור ללמוד את כל התורה כולה, וכשהוא לא הספיק באותו יום זה היה חוב שחייב להחזירו לשלם.
אצלנו, אם אני יכול – אני לומד, אם אני לא יכול – אני לא לומד. אם אני בעל חוב – אז אין לי ברירה גם כשאין לי זמן ואין לי כוח, חוב – חייבים לפרוע. הגמרא אומרת: "לווה ושלם – יזיף ופרע". מרן רבי חיים היו לו חובות. זה נקרא עול תורה. אין תירוצים, אין!!! אני חייב מה אפשר לעשות… יש לי כוח או אין לי כוח, אני עייף או לא עייף זה לא הנושא. זה חוב. וחוב חייבים לשלם, זהו עול תורה. אין חכמות.
היה אברך מצוין בעל כשרון, מתמיד וצדיק, שהסתבך בחובות, וזה סיבך אותו בגדול. הוא בא למרן רבי חיים ותינה את צערו. אמר לו מרן רבי חיים – גם לי יש חובות! אמר לו האברך, זה לא דומה… הרב יש לו חובות בלימוד, הוא לומד ומשלם את החוב. לי יש חובות של כספים, מאיפה אני אביא את הכסף?! אמר לו מרן רבי חיים, מי שיש לו חובות בלימוד – אין לו חובות של כסף. תהיה גם אתה בעל חוב בתורה וכל חובות הכספיים, הכל יסתדר. אמר האברך בפליאה, איך אני יהיה בעל חוב כמו הרב, הרב גומר בשנה בבלי ירושלמי ספרא ספרי רמב"ם טוש"ע, אני לא מסוגל. אמר לו מרן רבי חיים רק בבלי. תהיה בעל חוב לגמור כל שנה את כל ש"ס בבלי. אותו אברך לקח את הדברים ברצינות, וכבר באותו יום, הוא התיישב ללמוד את השבע שמונה דפים. וכעבור זמן קצר – הכל הסתדר!!! מישהו שמע שהוא בעל חוב וכל החובות שלו נפטרו. מעשה שהיה! אני יודע גם במי מדובר. מי שיש לו עול כזה – אין לו את העול השני. וזה כוונה כל המקבל עליו עול תורה – מעבירין הימנו!
כל החיים שלו נעו סביב תורה. ניתן דוגמא: יש הנוהגים קודם יהיו לרצון האחרון לומר פסוק שמתחיל ונגמר באות הראשונה והאחרונה של שמם. לדוגמא מתחיל באות א' ונגמר באות ב', א-ג, א-ד וכו'. עשרים ושתיים כפול עשרים ושתיים. מרן רבי חיים ישב וכתב בעל פה! את כל הפסוקים הללו, מלבד כמה פסוקים שאמר שהוא לא זוכר כעת פסוקים באותיות האלו… בדקו במחשב – ובאמת אין! באותיות האלו לא היו פסוקים!!!
(קטעים מתוך שיחה שפורסמה ביתד נאמן כ"ב אדר ב' תשפ"ב)