רבנו הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזוטשקע זצ"ל, נודע היה ומפורסם בענוותנותו הרבה ובשפלות רוחו, לצד שאר שלל מעלות ומידות טובות ששכנו בקרבו לשם ולתהילה.
סיפר הרה"ח ר' שלמה לידר הי"ו, מנאמני ביתו של רבנו זצוק"ל, שבעת שערכו לרבנו את הבדיקות בבית החולים לניאדו בהיותו קרוב לתשעים, התרגש הרופא מאוד מבדיקת הא.ק.ג. שמראה על פעילות הלב, וניגש לרבנו עם הבדיקה ואמר לו: "כבוד הרב, הלב שלכם עובד כמו לב של תינוק, אף פעם לא ראיתי לב כל-כך בריא כמו שלכם".
ענה לו רבנו בפשטות: "כן, אני יודע מזה".
הסתכל עליו הרופא בתמיהה, ורבנו המשיך לומר לו: "כן, אף פעם לא היתה לי שום קנאה על אדם כל שהוא, ואם כן הלב לא צריך לקבל הפרעות בתפקוד…"
מספר נכדו הרה"צ רבי שלמה מזוטשקא ירושלים שליט"א מעשה נוסף על מידותיו התרומיות של רבנו, שהיה מוכן לסבול סבל רב הפוגע בבריאות גופו ובלבד שלא לפגוע חלילה בשום איש מישראל.
בשנים שרבינו התגורר בבני ברק, סבל על רגליו והרופאים אמרו לו כי עליו ללכת הרבה, ועדיף שילך במדרגות, כדי לעשות פעולות גופניות עם רגליו הדואבות. באותה תקופה בנו את שכונת 'רמת אלחנן' בסמיכות לביתו של רבנו, שם היו בניינים של ארבע קומות עם מעלית. רבנו היה הולך עם אחד הגבאים או נכדיו לטייל מעט עד לשכונה, שם היה עולה במעלית לקומה הרביעית ויורד ברגל, כך עשה כמה פעמים ושב לביתו.
לאחר מכן היתה תקופה שרבנו הלך מדי ערב ל'שפאציר' – טיול בסמיכות לביתו במשך כרבע שעה לבריאות גופו. יום אחד כשבאו לקחת את רבנו ל'שפאציר' הקבוע, סירב ללכת ואמר שאינו הולך יותר. כמה שדיברו עמו על חשיבות הדבר עבור הצלת רגליו והזכירו לפניו את דברי הרופאים שב"ה רואים שיפור, לא עזר מאומה. ואכן מאז לא הלך יותר כמה שנים ל'שפאציר', אלא אם הזדמן לו שהלך לשמחה באזור, לעתים רחוקות היה הולך ברגל.
יום אחד דיברתי עמו אודות נושא חשוב, והיה נצרך לעשות איזו פעולה בעדינות כדי שלא לפגוע באדם מסויים. אז אמר לי רבנו: "אתה זוכר לפני כמה שנים שהיינו הולכים ל'שפאציר' מדי ערב?"
אמרתי לו שבוודאי זוכר אני. הוסיף רבנו ושאלני: "אולי יודע אתה מדוע הפסקתי?" השבתי בשלילה. אמר לי אז רבנו דברים שצריכים להיות חיזוק וספר מוסר לכל אחד ואחד – וכה היו דבריו:
"באחד הימים כשהלכנו ב'שפאציר', הצטרף אלינו אחד מהשכנים שנהנה מאוד ללכת בצוותא עם 'הרבי מזוטשקא' בטיולו, וגם היה מדבר אתי דברי טעם ודברי אגדה. במשך הזמן יהודי זה נהיה 'היימיש' [מקורב] והיה הולך בסמיכות אלי והחזיקני ביד אחת, כאשר אחד הנכדים או המשמשים היה הולך בצד השני.
"יהודי זה היה צולע קצת, וכאשר הלך עמי הייתי צריך סייעתא דשמיא שלא ליפול חלילה, כי לי בעצמי אין כ"כ שיווי משקל. ואמנם כשהלכתי רגיל היה הכל בסדר ב"ה, אך כשהוא החל להחזיק אותי, היה מנענע אותי בחזקה ובכל פסיעה הייתי מרגיש שעוד פסיעה קטנה אנו נופלים יחד על הכביש".
הוסיף רבנו ושח לפניי באותה שעה מיוחדת: "כדי שלא לביישו חלילה וחס, לא רמזתי שום דבר, ואפילו שידעתי שההליכה מועילה לרפואתי, עם כל זאת מוטב שיפיל את עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. ואפילו שיכלו לעשות זאת בדרך כבוד, לנסוע עם המכונית לפארק מרוחק או מקום נוח בקצה העיר ולעשות שם את ה'שפאציר', החלטתי להפסיק את ההליכה ולא סיפרתי את הטעם לאדם בלתי היום. את כל זאת אני מספר לך, כדי שתדע להתנהג בעדינות בנושא שדיברנו"…
(גיליון 'באר בשדה')