מאת: מענדי ויזל
עוד כמה ימים זה מגיע… העולם לובש שמחה.
רק לפני שבועיים היינו בשבת מברכים אדר, שבת שקלים והנה אנחנו כבר בפרשת זכור.
בגני הילדים כבר שרים 'פורים בא פורים בא ואיתו שמחה רבה…'
באוויר אנחנו פה ושם כבר רואים ילדים מעיפים 'שומים' קטנים על המדרכה… יורים קפצונים…
מרגישים כבר באוויר את ריח הקברנה סוביניון… הפטיט ורדו שהתיישן בחביות עץ אלון משנת 1952 אני סתם מקריא רנדומלית כיתוב מתווית של בקבוק יין יוקרתי כזה… טקסט אקסקלוסיבי בחתימתו של יינן מדופלם (עדיף עם שם בעל צליל צרפתי) שיצדיק את המחיר המופרז. 'יין בעל גוף מלא המתנפץ לרסיסים קטנים בחיך המתלטף בעסיסיות בשרנית שמשתנה מבציר לבציר בארומה עשירה, טעם פירותי וסיומת ארוכה ועגלגלה'
אני עומד נדהם כל פעם מהתיאורים המיוחדים האלה.
בגיל שתים עשרה התעקשתי להיות צִ'יקַאבֶער
אני מכיר שכן שלי שאינו שותה מבקבוק יין ששווה פחות ממאה שקלים. זה המינימום, הוא לא מתבזבז על פחות מזה. אם ממש אין ברירה הוא שותה מהבקבוקים האלו שמוכרים ארבעה במאה או חמישה במאה…
אני לא זכיתי בכישרון ה'מבינות' ביינות יקרים. אולי עוד לא הגעתי לדרגה הזאת, יש לי עוד עבודה לעשות. בינתיים אני מסתכל בחוברת הדרכה לשיכורים בפרק שמסביר איך להתגבר על תחושת הבחילה העולה ברגע שאני רק פותח את הפקק של היין היבש הזה.
כנראה זה כתוצאה מזה שבגיל שתים עשרה התעקשתי להיות צִ'יקַאבֶער ולשתות יין כמו גמל עם שלוש דבשות ואז להקיא את נשמתי בכל חדר בבית של אמא ושל סבתא ולקינוח גם בבית כנסת.
אבל זה לא אומר שאני אוותר חלילה על המצווה המרגשת של 'חייב איניש לבסומי עד דלא ידע'.
צדיקים אמרו שה'עבודה' של פורים קשה יותר מה'עבודה' של יום כיפורים.
אז אני אסתום את האף ואשתה בכוח עוד כוס ועוד כוס לשם מצוות היום.
ואז כשזוכים ל'נכנס יין יצא סוד'. אה. נחשף האור האלוקי הטמון בכל יהודי.
שמים לרגע בצד את התחפושת המאולצת של כל השנה ונחשפת הדמות האמיתית הכנה והמשוחררת.
פלאי פלאים.
איך נראה גוי שיכור?! מתנדנד עם הוודקה, צוחק צחוק חלול, כמו בהמה מהלכת על שתיים. לא צריך לתאר יותר מידי.
אבל יהודי מגיע ל'גילופין' והוא מתחיל לחבק את כל מי שמסביבו… "אח שלי היקר אני אוהב אותך אהבת נפש, ימלא השם כל משאלות לבך לטובה, בריאות פרנסה נחת מהילדים, מהנכדים, חכה מה אתה בורח אני באמצע לברך אותך… יש לך כמה שקלים לת"ת?!… ליהודים הייתה אורה, אורה אורה אורה ושמחה…"
והיו ריקודים עם ניגונים כמה שעות רצופות
מסופר על רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל שפעם מישהו הזמין אותו להיות סנדק בברית, לפליאתו למה מזמין אותו הרי לא מכיר אותו בכלל, ענה לו היהודי שמצפה שנים רבות לזש"ק, ובפורים ביקש ברכה מרבי לוי יצחק שבירך אותו בכל לבו, ואכן אחרי פורים נפקד, ומרגיש שזה בזכות הברכה שלו.
אני חייב לצטט כמה מילים מתוך תיאור מתוק של שמחת פורים בירושלים מספר 'ימי שמואל':
"והיו ריקודים עם ניגונים כמה שעות רצופות בהתעוררות וחיות גדולה… ורבי נתן ב"ר פנחס יהושע כבר היה שיכור, ורבי שלמה וקסלר עמד על השולחן ושרף דף נייר וצעק עמלק בְּרֶענט המן בְּרֶענט (עמלק נשרף, המן נשרף) וכן על כל שונאי ישראל, וגם היו שהתחפשו במלבושים שונים ושמחו עצמם בכל מיני שמחות…"
"ובבוקר התפללנו בהתעוררות גדול, וקראנו המגילה, ופרשת ויבוא עמלק, ורבי מאיר אנשין התחפש עצמו בכל מיני לבושים, ובתוך הלבושים ותחתיהם תחב על גבו חתיכות מזרונים, והתפלל לפני העמוד, ואחד לקח אותו באמצע מלפני התיבה על גבו, ורקד עמו כך כשהוא מונח על גבו…"
"ורבי מאיר היה לבוש עם תרבוש על ראשו ומעוטף וחבוש כמו חכם ספרדי, והמזרונים תחת מלבושיו, ולקח קורה אחת שהיה מונח שם והחזיק אותו בשתי ידיו כמו שמחזיקים רובה לירות, ואמר שיורה בעמלק, ובשאר שונאי ישראל, ואחריו הצטרפו כולם, ועשו כל מיני בדיחותא ומלא שמחה".
אין כאן המקום להאריך בכל התיאורים המדהימים, אבל מרגש לקרוא איך יהודים יראים ושלמים שמחו ורקדו פעם, אצל רבי בנציון השמש שתו יין שרף, ואצל יעקב זאב ממאה שערים קיימו משתה ושמחה, ודברו הרבה דברי תורה בשעשוע חברים ובאהבת לב ונפש, ורקדו ופיזזו יחד, ושרו שירים וחרוזים עד קרוב לחצי הלילה… בקיצור לא היה משעמם שם בכלל…
למעשה עכשיו אנחנו עומדים לפני החג הקדוש הזה זה הזמן לבקש בפשטות "טַאטֶע, הטעימנו טעם פורים"
פורים זה ההתחלה של כל ההתחלות. משם אנחנו עוברים ללידת עם ישראל בפסח, וספירת העומר, וקבלת התורה. אבל הכל מתחיל עכשיו.
השי"ת יעזור שנזכה לנצל את המתנות הללו.
א פריילעכן פורים!