לאחר פרוץ המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כאשר המוני רבבות יהודים המתגוררים באוקראינה נמצאים בסכנת חיים, ואף רבים הוצרכו לנדוד ממקומם ונעשו פליטי מלחמה, ומלבד זאת יש חשש מהמשך ימי המלחמה כשהעתיד אינו ידוע היאך יסתיים הדבר – עורר מרן הגר"מ שטרנבוך שליט״א על חובת כל יחיד להעתיר בתפילה ולהוסיף פרקי תהלים לאחר התפילה לרגל המצב.
כמו כן הוסיף לעורר אודות חובת התשובה בעת הזאת, שכן כל המלחמות בין הגויים נעשים רק עבור ישראל כדי שיתעוררו לשוב בתשובה, וכה היו דבריו:
"בדורות הקודמים בעת צרה כזאת היו הבתי כנסיות מלאים מיהודים שהתעוררו לבוא להתפלל ולעורר רחמי שמים על המצב, וטועים אלו החושבים שעיקר חובתינו בעת הזאת הוא רק להתחזק בתורה, שמקראות מפורשות יש בהרבה מקומות שבעת צרה מחויבים אנו לצעוק בתפילה להקב״ה, וכן פסק הרמב״ם (פ״א מהלכות תעניות) ״מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור וכו', ואם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות״, עיי״ש.
וא״כ בשעה כזאת שרבבות יהודים נמצאים בסכנה גדולה הרי בוודאי החובה מוטלת עלינו להרבות בתפילה ולומר תהלים בכל יום, ומי שאינו מתפלל הרי זה דרך אכזריות, שמוכיח בזה שלא אכפת לו מצרות אחיו, ומה גם שגורם שיבואו צרות אחרות וכמש״כ הרמב״ם; ומאידך מי שמתפלל שכרו רב מאוד.
ושמעתי בשם הגראמ״מ שך זצ״ל שהנמנע מלהתפלל על הצלת חבירו ממיתה, ראוי לו לחשוש שעובר בענף לא תעשה ד״לא תעמוד על דם רעך״, שהרי אולי היה יכול להציל את חיי חבירו ע״י תפילה, והוא נתבע על שלא התפלל כאילו ח״ו גרם בזה למיתתו. והביא ראיה ממה שאמרה שרה לאברהם אבינו (בראשית טז, ה) ״חמסי עליך״, ופירש״י שם: ״כשהתפללת להקב״ה, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך״, והרי מבואר בזה שמותר לכעוס על חבירו אם לא התפלל עליו – ואמר הגראמ״מ שך זצ״ל, דאי נימא שהנמנע מלהתפלל על הצלת חבירו אינו נתבע על כך, א״כ מהיכן יש זכות ״תרעומת״ לכעוס על חבירו אם לא התפלל עליו? [והא פשיטא דאין תרעומת משום הרגשת הלב אלא מגדרי הלכה, וכדאי׳ ״אין לו עליו אלא תרעומת״]. וע״כ מוכח מזה שאם לא התפלל להצילו, הרי הוא נתבע כאילו גרם בזה לצרתו, והיינו דנחשב לו כמי שעומד על דם רעו ויכול להצילו ואינו מצילו, ולכן הוא רשאי לכעוס עליו על שלא התפלל.
והנה כבר אמרו חז״ל (יבמות ס״ג ע״א) ״אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל״, וביאור העניין, שהפורענות שמביא הקב״ה לעולם הוא כעין 'קריאה׳ ובת קול משמים לבני העולם להתעורר בתשובה, ולכן הדבר פשוט שהפורענות באה רק בשביל ישראל, שהלא אין הקב״ה מדבר אלא עם עמו ישראל, ואליהם הוא קורא, ורק להם יועיל קריאה זו, ולא לאומות העולם שהולכים בשרירות ליבם ואינם מתעוררים על ידי הפורענות לשוב בתשובה.
ולכן בשעה זאת בעת התגעשות העולם כאשר שתי ממלכות גדולות באירופה נמצאים במלחמה גדולה זו כנגד זו, יש לנו לראות בזה כבת קול הקורא לנו משמים להתעורר ולשוב אליו – ״קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי״, כי כל הקורה בעולם הוא רק עבורנו כדי שנתעורר לתשובה ושיפור המעשים.
וכבר הזהיר הר״ן בדרשותיו (דרוש השישי) שאם אין אנו מתעוררים כאשר הקב״ה עושה פורענות במקום רחוק, אז הפורענות מתקרבת לאט לאט למקום קרוב יותר ה״י כדי לעורר אותנו, והוסיף שם הר״ן דבר נורא וז״ל: ״ואין ספק כי מי שרואה כל אלו התלאות אשר הם באמת התראות השם יתברך, ועודנו מחזיק בדרכו אשר דרך בה, הוא כמי שעובר עבירה וקיבל עליו התראה, שהתיר עצמו למיתה מכאן ואילך״, עכ״ל.
(מאמר שבועי מפי מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א, קובץ גיליונות)