אחד הימים הקשים בשנה בבתים בהם ישנם יתומים ואלמנות הוא יום הפורים. אם בכל ימות השנה מורגש היטב חסרונו של ראש המשפחה, כשמגיע יום הפורים החיסרון מורגש שבעתיים. הילדים צריכים לצעוד לבדם לבית הכנסת עם התחפושות, הם צריכים לבקש מאנשים זרים שיעזרו להם לעקוב אחר קריאת המגילה, הם הולכים לפעמים לבדם אל המלמדים כדי לתת את משלוח המנות כשכל הילדים האחרים באים יחד עם אבא, ובסעודה נפקד האב ממקומו, בראש השולחן נשאר כסא ריק.
אבל אז, בעיצומו של היום הקודר הזה, פתאום נפתחה הדלת, ואל הבית התפרץ בעל המנגן הנודע, רבי אלתר יכנס זצ"ל.
הגיטרה תלויה על כתפו, כובע פורימי על ראשו, ושירה שמחה וסוחפת על לשונו.
זה היה דבר מדהים, מספר בנו הרב שלום יכנס.
"אבא היה מקבל מארגון 'זה לזה' רשימה עם כתובות של אלמנות שיש להן ילדים קטנים בבית, והוא היה משתדל להספיק מספר מכובד של ביקורים בבתיהן. לפעמים תיאמו איתן מראש, לפעמים היה זה בהפתעה גמורה, אבל הצד השווה שבהן הוא שהוא היה פורץ לתוך הבית, אוסף את כל הילדים מכל החדרים, מגדול ועד קטן, ומרקיד אותם, שר איתם, מארגן איתם מקהלה, כך במשך עשרים דקות ולפעמים אפילו חצי שעה.
"הוא היה הופך את כל האווירה בבתים הללו. שמחה וניגונים, שר ורוקד, לא פעם באו גם השכנים והצטרפו, האווירה הקודרת נעלמה כלא היתה, ובמקומה באה לשכון בבית שמחה פורצת גבולות ובוקעת שערים.
"בפורים דפרזים הוא היה מסתובב בבני ברק מכתובת לכתובת, ובפורים דמוקפין בירושלים. תחילה עשה את זה ברכבו שלו, אבל הוא התלונן שרק הניסיון למצוא חניה בכזה יום עמוס, תופס לו חלק נכבד מהיום והוא מספיק פחות כתובות בשל כך.
"בארגון 'זה לזה' הבינו את הצורך, והעמידו לרשותו רכב עם נהג שבא לאסוף אותו מהבית, ולקח אותו מכתובת לכתובת, כך שבזמן שהנהג מחפש בחוץ חניה, אבא זצ"ל כבר היה בתוך בית האלמנה, משמח את היתומים ואת האלמנות, שר ורוקד.
"הבן שלי היה מתלווה אליו", מספר הרב יכנס, "הוא היה עוזר לו להרקיד את הילדים ולשיר איתם. הוא סיפר לי כל פעם שיכולת ממש להרגיש ולמשש בידיים את השינוי באווירה שעשה הביקור הפורימי הזה בבתים הללו.
"אני עצמי בתחילה היו לי רגשות מעורבים. עד אז היתה לי חזקה שאבא היה אוכל אצלי את סעודת הפורים. כמובן שחסרונו הורגש היטב בשולחן הפורים בביתי. מאז שהתחיל את הפעילות הזאת הוא היה מגיע אלי ממש לפני השקיעה ליטול ידיים לסעודת היום.
"אבל כששמעתי מהבן שלי עד כמה שהפעילות הזאת שימחה ועודדה את היתומים והאלמנות, הבנתי שזה לא יהיה נכון מצידי להצטער על כך. בבית שלי יש אבא ב"ה, אומנם סבא הגיע מאוחר, אבל בבתים אחרים אין אבא, ולהם צריכים לדאוג יותר.
"מיותר לציין שאת כל זה הוא עשה בלי לקחת שקל אחד בודד. הוא לא ביקש ולא רצה לקבל כסף, זה היה נטו לשם שמים, כמו רוב הדברים האחרים שהוא עשה, שלא רצה לקבל עליהם כסף. הוא לא אהב כסף ולא העריך כסף, מבחינתו היכולת לשמח אנשים ולהנעים את יומם, היא מתנה מיוחדת שקיבל משמים והוא השתמש בה בחכמה רבה כדי להרוויח איתה כמה שיותר מצוות וזכויות.