הננו להזכיר דברים ששמענו ממנו ברבים פעמים רבות. וכך היה דבריו: היה לי ויכוח עם אדם גדול [לפעמים היה אומר את שמו האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הפני מנחם שהיה עמו בידידות רבה] הלה אמר לי שבדורנו קשה מאוד שיהיה יהודי שכוונתו לשם שמיים, ואני אמרתי לו ששבעים שמונים אחוז לשם שמים יתכן גם בזמנינו.

"ויראת מאלוקיך" (יט, כב)

תפקידים רבים היו לרבינו זצ"ל, כרב שכונת זכרון מאיר, כרב ביהמ"ד של ישיבת חכמי לובלין, כראש ישיבת חכמי לובלין, כגודר גדר ועומד בפרץ הנהגת העיר, וכעומד בראש מערכות היהדות החרדית, לשמור ולנצור את גדרי הקדושה, בסור מרע ועשה טוב.

זכיתי ומעת היותי בן שבע ומחצה כאשר עברנו לגור מתל אביב לבני ברק, בשבת הראשונה נכנס אבי הרה"ח ברוך בענדיט שטיין ז"ל לבית המדרש של רבינו זצ"ל, ומאז לא זזה ידו מיד מרן זצ"ל ובמשך עשרות שנים היה איש אמונו ויד ימינו, ומכח זה במשך חמישים וחמש שנים עד פטירת הרבי זצ"ל הייתי בבית הלוי.

לאחר שלמדתי חמש שנים בישיבת חכמי לובלין בין השנים תשכ"ז- תשל"א רציתי ללמוד בישיבת סלבודקה. אבי ז"ל שרצה שהרבי לא יקפיד, נכנס עמי לספר שאני רוצה לעבור, ופתח בשיחה עם הרבי באיזה ישיבות למד.

הרבי סיפר שלמד אצל המהרי"א כהנא זצ"ל הי"ד רבה של אונגוואר עוד כשהיה במאגנדרוף. ולמד אצל רבה של נייטרא הגרש"ד אונגר זצ"ל הי"ד עוד בימי רבנותו בטירנוי [שם למד עמו הגאון רבי בצלאל שטרן זצ"ל רבה של מלבורן ווינה בתור 'החזר בחור' שלו, בחור מבוגר שלומד עם בחור צעיר].

ואח"כ חזרתי לוינה ולמדתי שם בבית הכנסת 'שיף שול' עם חברים. וכשנפתחה ישיבת חכמי לובלין אמרו לי החברים כדאי שתלך ללמוד שם אולי יצא ממך משהו! ואז הלכתי לישיבת חכמי לובלין.

ואז סיפר אבי לרב שהבן שלו רוצה ללכת ללמוד בסלבודקא, ואחר השיחה הנ"ל כמובן שהרבי הסכים.

היה לו רגש אחריות כלפי הציבור והרגיש חובה לענות בכל זמן שהיה יכול. אבי ז"ל סיפר לי שהיה אצלו פעם אחת מתוך פעמים רבות בעניין ציבורי סמוך לשבת, והטלפון צלצל, הרבי הרים ואשה שאלה איך מכינים לתינוק מאכל בננה שצריכים לרסקו בשבת, הרב אמר אני מניח שהילד לא נולד עכשיו, אבל מיד לאחר מכן ענה לה בכל הסבלנות והסביר בצורה ברורה איך למעוך את הבננה בכת המזלג.

סיפר לי שחודש אחד לפני עשרות שנים ספר כמה שאלות נכנסות, וספר כ3000 בחודש, ואם ניקח בחשבון שבאותו זמן כמעט ולא היה טלפון הרי שמדובר על כ-100 שאלות ביום!!

שנים רבות הייתי מגיע בערבי שבתות וחגים אחרי הצהרים לבית ההוראה כדי לענות על השאלות. באותם שנים הרב בעצמו היה מרים את הטלפון בחדרו, וריבוי השאלות הקשה עליו. כשאירע בזמני לחץ שעוד לא הגעתי, היה מתקשר לביתי ומבקש למסור לי שאקדים לבוא כי יש הרבה טלפונים. שנה אחת לפני נסיעתו בקיץ לחו"ל, שאל אותי הרבי, האם העיר לא סובלת מכך שהוא נוסע לחו"ל ואינו נמצא כאן כמה שבועות. עניתי לו העיר שמחה שהרב נוסע, ומחזק את כוחותיו בגשמיות וברוחניות.

הרבי נהנה ואמר לי , האמן לי כי בשבילי זה רוחניות, אני יושב שם וכותב תשובות, וזה נותן לי כח לכל השנה.

פעם אחת בחול המועד סוכות בקבלת האורחים בסוכה [ביניהם ידידנו הגאון רבי צבי כהן זצ"ל מחבר ספרי טבילת כלים והגעלת כלים ועוד שהיה מקורב לרב והיה מחבבו מאד] דיבר על שהייתו בחו"ל, והתבטא שם אין לי טירדות ואני יכול למשוך מחשבה בלימוד כמה שעות!

ואגב אבי ז"ל נפטר בתמוז תשע"ב והרבי זצ"ל היה בחו"ל. לאחר תום השבעה ביקש שיכנסו כל בני המשפחה והוא רוצה לנחם ולומר דברים, על מקורבו איש אמונו ויד ימינו במשך עשרות שנים. בתוך הדברים סיפר, פעם לא היה לי את האפשרות הכספית כמו היום, ולפני נסיעתי לחו"ל היה אחד בלבד שנכנס ונתן לי סכום כסף להוצאות הנסיעה, וזה היה אביכם ז"ל.

לאחר שדיבר שאלתי, מה היה סוד הקשר בין הרבי לאבי. הרבי הבין שכוונתי מה אבי מצא בו, הוא נע על הכסא באי נוחות והתקשה לומר משהו עד שאמר "אני חושב שהוא ראה רב שבאמת מתכוון לשם שמיים ולא לשם עצמו".

אמרתי לרבי התכוונתי לשאול מה היה הסוד שהרבי מצא באבי. ואז ענה ראיתי יהודי שכל פעם שדיברתי אתו ופניתי אליו עשה הכל עבורי בלי לחשוב על עצמו כלל!

בהמשך לדברי הרבי זצ"ל, הננו להזכיר דברים ששמענו ממנו ברבים פעמים רבות.

וכך היה דבריו, היה לי ויכוח עם אדם גדול [לפעמים היה אומר את שמו האדמו"ר מגור זצ"ל בעל הפני מנחם שהיה עמו בידידות רבה מעת שבתם בועד הפועל של ועד הישיבות] הלה אמר לי שבדורנו קשה מאוד שיהיה יהודי שכוונתו לשם שמיים, ואני אמרתי לו ששבעים שמונים אחוז לשם שמים יתכן גם בזמנינו. ומזה אפשר להבין שאיפותיו והשגותיו לשם שמים.

ומלבד שהיה רב שלם נהג גם כרבי שלם.

תפילותיו היו בהשתפכות הנפש, השמונה עשרה הארוכים שלו בימי החול, השבתות ובמועדים, ובימים נוראים, וגם בשנות המאה שלו עמד במשך כל התפילה הארוכה.

סיפר לי שחוזר כל שנה על ד' חלקי שולחן ערוך עם הבאר היטב כדי לשנן את השו"ע.

כמו כן סיפר לי שעובר על ספרי שו"ת כדי לזכור כשמתעוררת שאלה היכן לחפש ולעיין.

והיו לו סדרי לימוד נוספים בכל חלקי התורה. יום שישי אחד ראיתי לומד כסדר באמצע מסכת מנחות.

ראה חשיבות מרובה במסירת שיעורים והרבצת תורה, ולא ויתר מלמסור שיערים בכל מקום ובכל זמן, בכל חלקי התורה. [ ואמר שזה מה שהחזיק אותו להישאר בלימוד התורה כשנכנס לעול הרבנות].

כידוע רגיל היה להשכים קום, וללכת לטבול במקוה. שמענו ממנו פעם לספר מדוע קבע את השעה עשר בלילה לשעת שינה שבשום אופן א"א לדבר עמו. כי פעמים רבות אנשים הוציאו אותו ממיטתו כדי לענות תשובות וזה הפריע לכל סדר יומו.

סיפר פעם לאבי ז"ל שהיה בחתונה שהיה בה אחד מראשי השלטון החילונים ולא יכל להימנע מלתת לו יד, אבל למחרת קמתי מוקדם מהרגיל ומיד הלכתי למקוה.

והעולה על כולנה רבינו זצ"ל לא היה אדם חזק ותקיף, אבל זכה שיהיו דבריו נשמעים, כאז"ל כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים.

אבל בדבר אחד היה תקיף, כאשר הדבר נגע לענייני קדושה היה תקיף ביותר לא היו פשרות וויתורים ונסיונות, והרבה מערכות של קדשי ישראל הוביל רבינו זצ"ל.

 (מתוך בית הלוי – ניסן תשפ"ב)