הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל ראש ישיבת רבי חיים ברלין רגיל היה לספר את הסיפור הבא, בציינו שהשמיע זאת באזני מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל שהתפעל רבות והתעורר הימנו.
לפני שנים רבות היה יהודי שבתו הגיעה לפרקה, והוצע לו בחור פלוני. לאחר שחקר ודרש אודותיו שמע שאכן הבחור מבורך במידות טובות והתמדתו בתורה מפליאה. דבר אחד הטרידו, והוא, ששמע שהבחור ההוא לא נמנה על החריפים שבישיבתו וכשרונותיו בינוניים.
לא ידע האיש לשית עצות בנפשו, ויסע הלוך ונסוע לשאול בעצתו של מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל רבה של בריסק. שטח האיש בפני הרב את הצדדים, ולבסוף נענה הרב ואמר לו: חכמינו ז"ל אומרים במסכת אבות 'כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר'. לדעתי, הוא מוסיף, לא נאמרה הבטחת חז"ל רק בנוגע לעוני ועושר בממון ונכסים. הבטחתם עוברת הרחק מהגבול הגשמי. מדובר פה גם אודות עוני ועושר רוחני, כלומר, כל המקיים את התורה מעוני – עני בדעת, עני בכשרון, אינו חריף ועמקן ובכל זאת שוקד על התורה, הוגה בה בהתמדה, מנסה ומשתדל להבין את דברי התורה – מובטח לו שסופו לקיימה מעושר. הוא יזכה לרכוש השגות גדולות בתורה, עיניו תאורנה במאורה של תורה.
מסכם רבי יהושע לייב את חוות דעתו: רבי יהודי, שמע נא. אם לאחר בירורן של דברים אותו בחור מנצל את עתותיו קודש לה', שוקד הוא על דלתי התורה, לדעתי עליך לגמור את השידוך בכי טוב, וחז"ל ערבים בעדך כי סופו לקיימה מעושר. עושר רוחני.
ומי היה אותו חתן שזכה ברבות הימים שתורתו תתברך? הגאון רבי יוסף זונדל זצ"ל רבה של איישישוק, בעל 'חדרי דעה' ועוד ספרים רבים.
(מוסף שבת קודש יתד נאמן, תולדות תשע"ג)
כ"ק מרן מהר"י מבעלזא זי"ע נסע פעם לווינה בירת אוסטריה, כאשר מקורביו ובני משפחתו מתלווים אליו. האכסניה נקבעה בבית מלון בעיר, בו נשכרו מספר חדרים עבור מרן ופמלייתו. בהגיע יום שבת קודש, נערכו במקום התפילות והשולחנות הטהורים, כאשר כל הנאספים מתעלים טפח וטפחיים במחיצת הקודש. אחר עריכת השולחן בליל שבת קודש פנו איש איש לחדרו, ביניהם היה כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע.
כאשר עשה הרבי את דרכו במלון לעבר חדרו, הגיע לאזניו קול מתוק ונחמד. התקרב הרבי למקור הקול והבחין כי הקול קול יעקב. היה זה קול תורה. תמה הרבי במחשבתו: 'מי הוא השוקד כעת על תלמודו בשעה כה מאוחרת?!'… הקול לא היה מוכר לו. נעמד הרבי ליד החדר, מאחורי הדלת, והיטה את אזניו לקול התורה. אף כעבור שנים רבות, כאשר היה מספר סיפור זה היה מתבטא ואומר: "מקול התורה ששמעתי אז בווינה ניתן היה להבחין כי היתה זאת תורה שנלמדה לשמה"…
תמיהתו של מרן מהרי"ד הלכה וגברה. חפץ היה לדעת מיהו השקדן הנסתר, ופתח קצת את הדלת. להפתעתו ראה לפניו חייל יהודי, לבוש בבגדי הצבא, היושב ולומד בהתמדה רבה. התעלומה המסתורית רק התעצמה. כה שקוע היה הלה בלימודו, עד שלא הבחין כלל שהדלת נפתחה.
כאשר פסק לרגע מתלמודו, שאלו מרן מהרי"ד: "אמור נא לי, מי אתה? ומה הם מעשיך כאן?"… פתח הלה את פיו והחל לספר: "לצערי לא הצלחתי לקבל פטור מעבודת הצבא, ובעל כורחי גויסתי לצבא האוסטרי. לבי נשבר בקרבי. כיצד אוכל לשמור את התורה ומצוותיה כראוי במקום הנורא הזה?! ובעיקר הייתי מודאג מיום השבת, כי הלא בוודאי יכריחו אותי לעבוד בשבת.
"אך בחסדי שמים זכיתי להתחבב על מפקד המחנה, ומצאתי חן בעיניו. באחד הימים אזרתי אומץ, ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'יודע אתה שיהודי אני, ולפי תורתנו אסור לנו לעבוד בשבת. על כן יש בפי הצעה טובה עבורך. מוכן אני לקבל על עצמי לשרת אותך בששת ימי השבוע במסירות ובנאמנות מיוחדת, יותר ממחויבותי, וכתמורה לכך תשחררני בכל שבוע ביום השבת'…
"בסייעתא דשמיא הסכים המפקד להצעתי, ומני אז משוחרר אני מדי שבת בשבתו. החלטתי, שכיון שהקב"ה היה בעזרי שאוכל לשמור את השבת, מקדיש אני את כל יום השבת קודש לה', ומלבד הסעודות והשעות המועטות לשינה, עוסק אני רק בתורה ובתפילה. לכן מצאתם אותי כעת הוגה בתורה בשעה כה מאוחרת"…
מרן מהרי"ד התפעל מאוד מפרשת גדולתו ומהשגותיו הנעלות. יהודי פשוט המוותר מנוחיותו אך ורק כדי לעמול בתורה. חייל בצבאות ה'. והתבטא על כך ואמר: "חייל זה בוודאי גורם לנחת רוח עצומה בשמים ממעל! מי יודע?!" – הוסיף – "אולי לכן מתעכבת הגאולה"…
והסביר את פשר דבריו: "הלא הנחת רוח שיש להקב"ה מיהודי זה, עולה וגוברת על הנחת רוח שירווה מהקרבנות שיקריבו בבית המקדש. אולי לכן עדיין לא הגיעה גאולתנו, כי קשה להקב"ה לוותר על תענוג זה, בראותו יהודי כזה שלמרות קושי הגלות, וקושי גלותו הפרטית, מקריב את עצמו לה' יתברך"…
(עולם של תשובה)
התמדתו המופלאה של כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'ישועות משה' מוויז'ניץ זצ"ל
"ידיעת התורה של רבנו זי"ע ושליטתו בכל מכמניה, היו הודות להתמדתו ויגיעתו בה כבר מנערותו. כבר אז הבחינו בהתמדתו כי לגדולות נוצר. ככל שגדל והתבגר, לא ידעה התמדתו גבולות. לעיתים למד בחברותא עם אחד מחריפי האברכים בבית מדרשו של ה'אהבת ישראל', הגה"ח ר' מאיר מגיד זצ"ל. באחד הלילות, השעה היתה כבר מאוחרת, אך בעזרת הנשים אשר בבית המדרש עדיין ישב הרבי בצוותא עם רבי מאיר, ויחד התעמקו בש"ך מוקשה בהלכות 'חושן משפט'.
"שעות של לימוד כבר היו מאחוריהם, יחד הגו והעמיקו בדברי הש"ך, זמן תפילת ערבית הגיע, ולאחר שהתפללו הוסיפו להגות בתלמודם. כשהשעה כבר התאחרה, אמר לו ר' מאיר, היות שרגיל להשכים קום מוקדם, צריך הוא ללכת כבר. הרבי, שעדיין לא היה שבע רצון מהבנת דבריו הקדושים של הש"ך, נשאר בבית המדרש להגות לבדו.
"בארבע לפנות בוקר, כבר הגיע ר' מאיר לביהמ"ד, ונפעם לשמוע את קולו הערב של הרבי, החוזר על דברי הש"ך ההוא, כשעומד עדיין באותה תנוחה שבה עזב אותו ביום האתמול, ולומד את אותו הש"ך! כשהבחין בו הרבי, קרא אליו בחיבה: 'יש לי כבר פשט בדברי הש"ך" (מפי חדב"נ הגה"צ רבי מנחם ארנסטר).
עדיין עם השטריימל והקאפטן
"שמעתי פעם מכ"ק מרן אדמו"ר מערלוי זצ"ל, ששבת פעם אצל זקני זצ"ל בשווייץ, בסיום ההבדלה במוצ"ש עברו כל הנוכחים להתברך בברכת 'א גוטע וואך', ולאחר מכן נכנס הרבי מערלוי לחדרו של רבנו לברך ולהתברך, אולם כבר מצא את רבנו זצ"ל יושב ע"י השולחן והוגה בגמרא, בהתמדה ובחיות 'כבחור צעיר' – כהגדרתו. דקות ארוכות הביט הרבי מערלוי זצ"ל בהנאה בלימודו של רבנו זצ"ל, ולאחר מכן ניגש לברך ולהתברך.
"למחרת ביום ראשון עם שחר הגיע הרבי מערלוי לאכסניית זקני זצ"ל ומצא את רבנו כשהוא הוגה בהתמדה, תוך שישב באותו מקום ועם אותה גמרא, עדיין עם השטריימל והקאפטן!… ההבדל היה רק שדפי הגמרא זזו כבר בדפים רבים קדימה… – כה סיפר הרבי מערלוי זצ"ל ממה שראו עיניו" (מפי נכדו הרה"ג רבי יעקב מרדכי הגר)
שהזמן יבער לך
"ניתן לומר שהדבר העיקרי בהדרכות קדשו היתה הקריאה והצו לנצל את הזמן; הוא היה אומר 'עשה לך שרף', 'עשה' אותיות 'שעה' – די צייט זאל דיר ברענען [שהזמן יבער לך]. בכל עת קרא הרבי להקדיש את הזמן – את הימים, השעות והשניות – לשם ה' ותורתו ולהיזהר מביטולם לריק.
"את היסודות הללו, כמו את מכלול דרכי עבודת ה' בקדושה ובטהרה ע"פ מסורת צדיקי בית ויז'ניץ, החדיר בעוז ובתעצומות בהמוני שומעי לקחו שצמאו לדברותיו, באלפי שיחות קודש שנאמרו ונשנו בבית מדרשו מדי שבת בשבתו ומועד במועדו, ובשיחות הדרכה תכופות לתלמידי הישיבות ולבני החבורות. וכן בכל פעם, לדוגמה, כשאחד הגיע להתברך מרבנו לרגל יום הולדתו, אמר: 'נישט פארברענגאן די צייט' וזירז בכל עת שלא לבטל את הזמן" (מפי חדב"נ הגה"צ רבי מנחם ארנסטר).
יש שם פני יהושע?
"כשהרבי היה במנוחה בשווייץ, היה יושב כל היום בחדרו ולומד ללא הפסקה. פעם ניסו המשמשים לשכנעו לנסוע לאחד ההרים המושלגים ולשאוף אוויר צח ובריא, אך הרבי סירב. 'מה יש שם? פני יהושע? ר"ן על נדרים? מה יש לי לחפש שם?'. וכשהמשמשים ענו לו שהרבי ייסע להרים והם יביאו את ספרי הפני יהושע והר"ן וכל מה שהרבי יבקש, חייך הרבי ואמר: 'נו, מדוע צריכים להטריח ולטלטל את הספרים להרים, אפשר להישאר כאן וללמוד ללא הפרעה'.
"היה שם אחד שלא הירפה וניסה שוב לומר שבהרים ניתן לראות מפלי מים מרהיבי עין שמביאים להרחבת הדעת ולמנוחת הנפש, ענה הרבי: 'כדי לראות מים זורמים לא צריך לנסוע להרים, ניתן לפתוח את הברז ולראות כיצד המים זורמים', וחזר ללמוד בהתמדה ולא אבה לשמוע יותר" (מפי נכדו הרה"ג רבי ברוך שטרנבוך).
(הרב טוביה פרינד, 'המודיע', י"ט באדר תשע"ז)