בירושה
מעשה ברבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זצוק"ל, שהתחלק עם אחיו בירושה ונפל בחלקו התפילין של אביו רבי יצחק, המוכיח
מדרובוביץ'. לר' יחיאל היו בנות גדולות שהגיעו לפרקן, ואי אפשר היה להשיא אותן בלא שיתנו לה נדוניה.
הרבנית לחצה עליו למכור את התפילין שודאי יהיו אנשים שמוכנים לשלם עבורם סכום כסף רב, כדי שבכסף זה ישיאו את
הבנות, ולא הסכים. כשהגיע חג הסוכות היה מחסור גדול באתרוגים וכל אתרוג עלה הון תועפות, רבי יחיאל עשה חשבון לעצמו: תפילין אלו הם רק בגדר הידור מצוה, ואילו אתרוג הוא מצוה ממש, לכן אמכור את התפילין ואנה תפילין יותר פשוטות,
וביתר הכסף אזכה לקנות אתרוג.
וכן עשה, מכר את התפילין המהודרות שלו וקנה אתרוג לחג הסוכות, ושמח שמחה גדולה על שזכה לכך. כשראתה הרבנית את
המעשה, כעסה מאוד והלכה ופסלה את האתרוג בכוונה, ואמרה לו בשביל לחתן את הבנות לא הסכמת למכור את התפילין, ובשביל
אתרוג שזה רק לשבעה ימים הסכמת למכור את התפילין היקרות האלו?!
כשראה זאת, לא כעס כלל, ואמר לעצמו: את התפילין של אבי הקדוש הפסדתי, וגם את האתרוג הפסדתי, עכשיו גם אכשל בעוון
הכעס?!
כך אמר לעצמו שוב ושוב, ולא כעס כלל אלא קיבל הכל במנוחה. לאחר מכן אביו בא אליו בחלום ואמר לו: דע לך שבעולם הבא שיבחו את זה שלא כעסת, יותר מכל מכירת התפילין וקניית האתרוג.
(גליון אור בנימין)