"וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה… כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹקִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה" (בראשית ל"א, י"ד-ט"ז)
חז"ל אומרים כי בזכות נשים צדקניות עתידים להיגאל. הגאולה בשער, צריך להתכונן, שלא נתפס בלתי מוכנים.
עם ישראל צריך את מסירות הנפש של הנשים. זה לא חייב להיעשות ברעש ובצלצולים, עם שלטי ענק וכותרות בעיתונים. מסירות נפש נעשית בחדרי חדרים, בתוך הבית פנימה. בשקט, בצנעה, בצניעות. להקריב בשביל תורה, לוותר על הנאות חומריות, לחיות עם שאיפות רוחניות.
אמי עליה השלום סייעה לאבא עליו השלום במסחרו, אבל היא נשמה את הריבונו של עולם. בכל דבר היא חשבה מה אפשר לעשות בשביל הריבונו של עולם. ספרו לי אחיותי, שכשהיתה מבשלת באמצע השבוע, היא היתה אומרת פרקי תהילים ו'יהי רצון' שכל מי שיאכל מהאוכל שבשלה תהיה לו אהבת ה', שמחה במצוות ובעבודת ה' וחשקת התורה. היא לא כוונה רק על הילדים שלה. הבית היה פתוח ואכלו בו אורחים רבים, וכשהיא אמרה את התהילים ואת ה'יהי רצון' היא כוונה לכולם.
צריכים לפתוח את הלב, לחשוב רק על הריבונו של עולם, איך עושים לו נחת רוח. הקדוש ברוך הוא שרוי בצער גדול. מיליוני ילדים יהודים לא מכירים אותו. האם אנחנו חיים את הצער שלו? ומה אנחנו עושים בעניין? צריך להתפלל, להתחנן בדמעות שליש, שהקדוש ברוך הוא יפתח את ליבותיהם של ישראל, שיתקרבו אליו!
פעם הגיע רב לאחד הסמינרים להרצות בפני התלמידות. באמצע ההרצאה אחת התלמידות, שהייתה בת בעלת תשובה שהוריה חילוניים, יצאה מן האולם ופנתה לחדרה. היא חשבה בלבה: 'מה כבר הוא יכול לחדש?' ואז היא תפסה את עצמה: 'מה עשיתי? אולי הרב שם לב שיצאתי, ויש בכך זלזול ופגיעה בו? ובכלל, למה עזבתי באמצע דבריו? אולי הוא ישמיע דברים חשובים שחבל להפסיד אותם?'
היא רצתה לשוב להרצאה, אבל בינתיים הסתיימה ההרצאה. היא הסתגרה בחדרה בתחושה קשה. היא יסרה את עצמה והחליטה לקבל על עצמה ששוב זה לא יקרה! תוך כדי מחשבות והרהורים היא נרדמה. בשנתה מופיעה אשה זקנה, שאינה מוכרת לה. היא שואלת את הזקנה: "מי את?".
"אני אמא של סבתא שלך", אמרה הזקנה. "שלחו אותי לספר לך מה קרה בשמים כאשר ייסרת את עצמך על המעשה שעשית, כשיצאת מן האולם באמצע ההרצאה. דעי לך כי הקדוש ברוך הוא אסף כמה מלאכים והראה להם אותך, ואמר: 'תראו את הבת החביבה שלי, היא לא חיפשה לתרץ את המעשה שלה, אדרבה, היא ייסרה את עצמה וקבלה על עצמה קבלה שמקרה כזה לא ישנה'. 'טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקויות'". המשיכה הזקנה: "המעשה שלך גרם נחת רוח גדולה לבורא העולם. הוא החליט שבזכות הנחת-רוח שעשית לו יתרפאו עשרה אנשים חולים, ובנוסף, עשרה אנשים שנגזר עליהם לחלות – לא יחלו". הזקנה מנתה את שמותיהם של עשרה אנשים חולים, שהיו מוכרים לאותה תלמידה. ועוד עשרה אנשים מוכרים לה, שבזכותה לא יחלו.
היא התעוררה משנתה, שטופת זעה. היא הייתה מבוהלת מאוד ומהרה לספר לאמה על החלום. אמרה לה אמה: "את מדמיינת. מנין לך מיהי הסבתא שלי, שהיא הסבתא רבא שלך? הרי מעולם לא ראית אותה!". מה עשתה האם? הביאה לבתה תמונות של כמה נשים זקנות שמעולם לא ראתה אותן, אחת מהן היתה של הסבתא שהופיעה בחלום. הבת הצביעה עליה ואמרה: "זאת היא!" כמעט פרחה נשמתה של האמא…
בעקבות מעשה זה האמא החלה לחזור לכור מחצבתה, בעקבות בתה.
עלינו להתחזק בדברים הגדולים, אך לא להזניח גם את דברים שנראים לנו קטנים. חרטה אחת, קבלה טובה אחת – איזה כוח עצום יש להן! איזו השפעה גדולה יש להן בשמים! הקבלות הטובות הללו, המוסר העצמי, גם בדברים ה'קטנים' כביכול, זהו המפתח שיפתח את השער ויוביל אותנו לתקן את מעשינו ולהתקרב אל בורא עולם.
(מתוך הספר "אריה שאג"- רבי אריה שכטר שליט"א ימים נוראים – סוכות)