על "עניות דעת", שמענו סיפור מופלא מנכדיה של הרבנית הצדקנית מרת רחל גולדברג ע"ה,. הרבנית בתו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל ורעייתו של הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצוק"ל, היתה מסורה בכל נפשה לתורת בעלה. הבית כולו התנהל והושתת סביב סדר יומו של רבי זלמן נחמיה, שהיה רצוף בשיעורים, כשהרבנית עושה הכל כדי לא להפריע לסדרי הלימוד.
פעמים רבות היו נכנסים לבית בליל שישי אחרי השטיפה עשרות אנשים, הרצפה עוד היתה רטובה, אבל הרבנית היתה מחכה בחדרה בדממה עד לאחר השיעור, מספרים בני המשפחה, אהבת תורה עצומה בערה בה, והיא התמסרה לתפקדי הגדול באהבה ודעת ישרה.
רבות דברו על ה"דעת" ששלטה בכל הנהגותיה, ואכן זכתה להסתלק מהעולם בצלילות דעת ממש עד שעותיה האחרונות.
וכך סיפר בנה הרה"ג רבי אהרן שליט"א שזכה לשמש רבות את הסבא הגדול מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל:
רבי שלמה זלמן ניסח פעם מכתב, ובין השאר כתב "נראה לעניות דעתי כי…". הייתי לצדו כשסבא כתב את המכתב, סיפר רבי אהרן, וסבא אמר לי בחיוך "אמא שלך לא אוהבת ניסוח כזה…"
לפליאתי, הסביר לי סבא, כי לפני שנים רבות ,כשעסק בהוצאת ספרו "מעדני ארץ" לאור עולם הוא נעזר באמי, בתו הרבנית רחל, שכתב היד שלה היה יפה ומסודר. היו אלו שנים אחרות, ונפלאות תוכנות העריכה עוד לא באו לעולם. פעמים רבות היו צריכים להעיק ולחזור ולהעתיק קטעים רבים.
מרן הגאון רבי שלמה זלמן בענוותנותו הגדולה הרבה לכתוב בספרו "נראה לעניות דעתי", ואולי יש לומר" "וחושבני", ובתו הרבנית רחל שהעתיקה את הנוסחאות, פנתה לאביה בפליאה ואמרה:
"איני מבינה, אם אדם כותב ספר כנראה שיודע שיש לו דעת, ואם דעתו עניה מדוע הוא כותב כל כך הרבה?!"
זו היתה כוונתו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן כשאמר לי שאמא אינה אוהבת נוסח זה.
"שאלתי את אמא", מספר בנה רבי אהרן, "האם היא זוכרת את אותו מעשה, ואמא ע"ה זכרה היטב. לשאלתי מה ענה אז סבא, זכרה אמא גם את התשובה שהיתה כה אופיינית למרן הגרש"ז זצ"ל ויש בה יסוד לחיים, וכך אמר:
"מי שלומד הרבה יכול לכתוב 'לעניות דעתי', שכן אחר עמל רב וידיעת התורה יודע האדם מה הוא יודע ומה עדיין אינו יודע, מי שלא עמל דיו בתורה הוא בטוח כי הוא יודע הכל".
(י. פריינד, מתוך יתד השבוע ל שבט תשפ"א )