פרשה בפני עצמה הראויה לציון מיוחד, היתה ההנהגה שסיגל לעצמו הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, בנסיעותיו התכופות אל מעבר לים, לזיכוי הרבים והשבת לב בנים על אבותם. פרשה מופלאה של חסד בלי גבולות, תרתי משמע, חוצה ימים ויבשות בדרכה אל הנהנים אסירי התודה. אלא שתחילה נקדים בתיאור הבא:
בחול המועד פסח, הגיע לאופקים הגאון רבי אברהם ארלנגר, מראשי ישיבת "קול תורה" ושוחח עם בני המשפחה וידידים קרובים מבני הקהילה אודות גדלותו של רבי שמשון. בין הדברים השמיע באוזני הנוכחים "מורא'דיגע מעשה" (-סיפור מיוחד), כהגדרתו, שהוא עצמו היה עד לו:
באותה תקופה שבה התרחש הסיפור, למד רבי שמשון בחברותא עם ר' אברהם בבית מדרש שבשכונת בתי הורנשטיין בירושלים. ויהי היום, והזדמן לו רבי שמשון לשמוע את הרבנית ארלנגר מדברת לתומה על "המיקסר המייגע, המתקלקל מדי שבוע". התרחשות אופיינית לבית בישראל. ספק אם היא עצמה זכרה שהשמיעה את המשפט הזה, אבל רבי שמשון זכר אף זכר. מן הנסיעה הקרובה שלו לחו"ל, שב כשבאמתחתו מיקסר חדש באריזה, עבור ביתו של החברותא…
בספרו על כך חש רבי אברהם התרגשות, והפליג בהתפעלות על ענק הרוח כרבי שמשון ששמע בהיסח הדעת וזכר, וכך היטלטל לו עם 'מיקסר' בלי שהתבקש כלל. התפעלות מן המחשבה אודות הזולת, הרגישות, הלב, והענווה והידידות. הפלא ופלא!
הרב ארלנגר שהפליג בתיאור לא הבחין במאומה שעה שתיאר בפרוטרוט את ההתרחשות, אך משסיים הבחין שהיושבים בחדר מחייכים, "מדוע אתם מחייכים?" השתומם, "רבי שמשון שידעתי את גדלותו, בכבודו ובעצמו הביא לנו מיקסר, אני מספר לכם מעשה נורא!"
– "ראש הישיבה", התנדב אחד מן הקהל להסביר את פשר החיוכים, "אין כמעט יהודי אחד מקהילת אופקים, שאין לו בבית מכשיר חשמלי מרבי שמשון…".
אחד הפלאות הנשגבים שבהם עסק רבי שמשון
אחד הפלאות הנשגבים שבהם עסק רבי שמשון, בדרך אגב, היה 'יבוא אישי' מחו"ל של כל מיני מוצרים, החל מחליפות וכלה במוצרי חשמל ואלקטרוניקה עבור בני קהילתו ושאר ידידיו. כיום, ניתן להשיג כאן בארץ את רוב מכשירי החשמל הנחוצים מתוצרת חו"ל במחירים סבירים, אבל בעבר היו כל מכשיר טייפ או מכונת תספורת, ואין צריך לומר מיקסר ודומיו, יקרי המציאות תרתי משמע. תהליכי היבוא היו מסורבלים, אם בכלל היה קיים יבוא, ומחירי המוצרים שבכל זאת עשו את כל הדרך הארוכה ארצה, הרקיעו שחקים. רק אנשים מבוססים יכלו להרשות לעצמם 'מותרות' אלו.
רבינו ראה בכך מעשה מצוה לכל דבר והתקשה להבין כיצד אפשר לוותר עליה: "נוסע אני פעמים כה רבות, איך אפשר לחזור ריקם, כאשר יש אפשרות להועיל ליהודי?!" ממילא, לא היה מסוגל לחזור ארצה באמתחת ריקה. "מדוע שלא אביא במזוודה מכונת תספורת ליהודי הזקוק לכך?!" היה תוהה, ותומך את דבריו בין השאר על דברי הגמרא "לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם".
מילא את מזוודותיו בכמה חליפות
לא רק לבני הקהילה השפיע רוב טובה זו, אלא אף לאחרים שלא ידע ואף את שמם לא הכיר. באחת מנסיעותיו ליוהנסבורג גילה בית מסחר לחליפות איכותיות, שבארץ מחירן היה אז יקר (בטרם עידן היבוא ההמוני מסין, למי שזוכר את התקופה). המקום היה ממוקם הרחק ממרכז העיר, ואף באזור לא סימפטי לאדם 'לבן' בסמוך לתקופת ה'אפטרהייד', שהותירה בלב ה'שחורים' זעם רב כלפי ה'לבנים'. אולם מאז ואילך לא היתה נסיעה כמעט שלא מילא את מזוודותיו בכמה חליפות כאלו, כשלא אחת טורח הוא להתקשר משם לארץ ולברר אצל פלוני או אלמוני איזו מידה נדרשת לו בחליפה.
וכך הגיע פעם היישר משדה התעופה אל אחד הכוללים החשובים בבני ברק, בטרם עשה דרכו אל ביתו באופקים, נעמד סמוך לפתח, וכשיצא אחד האברכים לרגע, ביקש ממנו ר' שמשון למצוא עוד שניים-שלושה אברכים במידות הגוף שלו, שלהם חפץ הוא להעניק חליפה, זה ממש 'בל תשחית', הטעים באזניהם להקל על הרגשתם, "החליפות האלו עולות כל כך בזול עד שחבל לא לנצל את ההזדמנות…"
די מחסורו אשר יחסר
עם הזמן 'התמסד' הענין והפך לחלק בלתי נפרד מהנסיעות. התחושה הטובה שהעניק לאלו שטרח והביא במיוחד עבורם את המוצרים הנדירים או היקרים שכה נזקקו להם, הולידה בהכרח – כפי שרצה – בקשות מבקשות שונות, כל אחד ומחסורו אשר יחסר לו.
הנה למשל פלוני מבקש ממנו אם יוכל להביא לו 'סורק' למחשב. עידן המחשב בתקופה המדוברת דשדש עדיין בשלבי הפיתוח שלו, כשסורק היה מכשיר גדול וכבד, אבל אם יהודי מבקש, כיצד ניתן לסרב ולהחמיץ הזדמנות של מצוות? אבל גם המזמין לא היה מודע לסדר הגודל של המכשיר. "כאשר הוא הביא לי את הסורק, נדהמתי מהגודל והכובד", מספר בעל המעשה, "ופשוט התביישתי מעצמי על שהטרחתיו כל כך…", וכגודל אותה בושה, גברה בליבו ההתפעלות על שהרב ניאות לכך ללא אומר ודברים.
אברך נוסף מהקהילה התלבט אם לבקש אם לאו, חכך בדעתו שוב ושוב, ולבסוף גבר על רגשי אי הנעימות, ואזר אומץ לבקש 'שואב אבק'. כדרכו, הגיב ר' שמשון לבקשה במאור פנים ובחיוך: 'וכי רק את זה אתה צריך?' אמר, ובשובו הביא את השואב עמו.
אחת הבקשות, היתה למכשיר טייפ בעל 'ראש מתהפך' שהיה בזמנו פיתוח חדשני בלתי מצוי, ובמכשיר הזה הקליט אותו אברך "מבקש", מאות שיעורי תורה שיחות ומאמרים של רבי שמשון זצ"ל. כך שבדיעבד התברר שהודות לו, נותרו בידינו מאות שיעורים ושיחות מוקלטים מהגיוני לבו, שלולא המכשיר הקטן הזה לא היה העולם זוכה להם. מעשה חסד שהפך להפצת תורתו שלו בהיקפים עולמיים.
וכי לרב זה לא עלה כסף?"
ועדיין לא הזכרנו דבר אודות ה'תשלום' שגבה עבור הרכישות הללו.
ובכן, למען אלו המסתפקים במועט ובפרט כשמדובר היה בעמלי תורה, עשה כל טצדקי שבעולם ואימץ את מוחו כדי לייצר תירוצים מתירוצים שונים, מדוע הוא נותן להם את המכשירים ללא כל תמורה, וממש לא זקוק לכסף עבור הקנייה בחוץ לארץ. לעתים הצהיר כי די לו בחצי מהסכום וכיו"ב, ובאשר לזמן הפירעון – ניתן לדחות אותו לזמן בלתי מוגבל, וכך הצליח לדחות באמתלאות שונות את רצון המקבלים לשלם את התמורה, ובחלוף הימים הדבר נשכח מלבם כליל, וכך הצליח לחמוק לגמרי מליטול מהם פרוטה. במקרים אחרים, כאשר ידע כי בכך חותם הוא את הענין הגיב כלפי ההנהגה התורן ששאל: "וכי לרב זה לא עלה כסף?" בפסקנות: "אין זה ענין שלך מה שלך מה שעלה לי או לא עלה. ממך אינני רוצה לקחת כסף".
"ובל נטעה לחשוב שרבי שמשון היה בעל ממון", מעיד אחד מתלמידיו הקרובים בהקשר לכך, "פרנסתו בדרך כלל מצויה היתה בקושי רב, אבל היה ותרון בממונו ובעל צדקה בדרגה כזו, שהכסף נחשב בעיניו כעפרא דארעא, ולמען האמת, לא רק בצדקה היה כך אלא אף בשאר ענייני מצוה. השיקול הכספי לא היה קיים".
אבל הוא לא הסתפק בעובדה שהכל יודעים שהוא נענה בלב ונפש חפצה לכל בקשה, ובמקרים רבים יזם הוא בעצמו את הפניה אל פלוני ואלמוני אולי זקוקים הם לדבר מה שיוכל בשמחה לספק אותו בנסיעתו הקרובה. כך מעיד אברך שקדן מהקהילה, שרבי שמשון ידע כי הוא מסתפק במועט, ולפיכך בטרם התעתד לנסוע לחו"ל היה מגיע אליו הביתה במיוחד כדי להתעניין אם זקוק הואל משהו שניתן להשגה בחו"ל במחיר מוזל, אם מכשירי חשמל ואלקטרוניקה ואם פרטי לבוש שונים שידע כי בשל מצבו הדחוק נמנע הוא מלרכשם.
(מתוך הספר 'השמש בגבורתו')