שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה שהיה ושמעתיו מבעל המעשה – אברך מן השורה מבני ירושלים היקרים (הדר בבי"ש) – בכבודו ובעצמו, ור' מרדכי שמו.
ר' מרדכי מסדר לרבים נסיעות (טיסות) לקברי צדיקים שבגולה, מטבע הדברים גם הוא נוסע רבות במטוסים ברחבי תבל. בכל נסיעה מתוספות לו עוד 'נקודות' (Points) אצל חברות הנסיעות, עד שהודיעוהו באחד הימים כי בנסיעה הבאה הוא זכאי לטוס ב'ביזנעס-קלאס' תמורת 100 שקלים בלבד (לאלו שאינם בקיאים: בכל מטוס יש כמה 'כיתות', פעמים שתים ופעמים שלוש: מחלקה פשוטה בה נוסעים המון העם כשהם 'יושבים צפופים ומשתחווים צפופים'… ויש עוד מחלקה הנקראת 'ביזנעס קלאס' ולמעלה ממנה 'מחלקה ראשונה' בה יושבים הנוסעים בהרחבה גדולה, הכסא נהפך למיטה מוצעת בכרים וכסתות, משרתים עומדים הכן לשמשם בכל מיני שימוש במאכל ומשתה וכל צרכיהם. גם בבואם לשדה התעופה יקבלו אותם משרתים בסבר פנים יפות, לשאת את משאם ולהכניסם מדלת מיוחדת ללא כל המתנה בתור).
ר' מרדכי, שאבתה נפשו לחוש פעם אחת בחייו על בשרו את ה'טעם' של העשיר, להרגיש 'מוישה דער גביר' מהסיפורים, הסכים ל'השקיע' ב'ביזנעס' זה 100 שקלים, ובהתרגשות רבה קנה כרטיס לביזנעס קלאס.
בבוא העת, הופיע ר' מרדכי בשדה התעופה נרגש כולו. ברוב חשיבותו אפילו לא הביט על התור של ה'מסכנים' הממתינים שעות בתור לעבור את מעבר הגבולות, רק הלך אחר כבוד עם ה'משרת' שהוליכו עד למקומו המכובד ב'מזרח' של המטוס… שם שקע לתוך הכסא – מטה, כשכל כולו אומר כבוד. 'איי! געוואלדיג!… מתמוגג הוא מנחת לארכו ולרחבו, תוך שהוא מנסה את כל הכפתורים להגביה המושב ולהנמיך ההדום אשר לרגליו וכן להיפך וכו' וכו', ומרגיש עצמו ב'עננים' – כפשוטו וכמדרשו. בהיותו בין שמים לארץ הרגיש כמי שנהנה מב' העולמות, עליון ותחתון, ובכל רגע ורגע שהמטוס הגביה, כן ביד דמיונו הטובה עליו חש שהוא מקפץ לשיא העושר והאושר, עוד רגע והוא כבר מתנגש בשמים וממעל לו…
באותה שעה החליט אחד מהנוסעים ה'פשוטים' לערוך סיור בביזנעס קלאס – לראות במו עיניו את ה'עשירים' היושבים שם ולדבר עמם (וזאת מחמת מידת ה'יאכנישקייט' – חטטנות וסקרנות יתר על השיעור – שתפסה אותו, או מאחר שכל מטרת נסיעתו הייתה לזכות את אחינו שבגולה במצוות 'הכנסת כלה', והחליט בנפשו להתחיל בעבוה"ק תיכך ומיד בעודו במטוס).
משקרב הלה למדור הביזנעס-קלאס, הסיט את הוילון המפריד בין המחלקות (כשמשרתי המטוס אינם מבחינים בכך) ולעיניו נגלתה דמותו של ר' מרדכי, אשר לבושו העיד עליו כי הוא אחד מאנ"ש, אדם פשוט משלנו. מכיוון שכך, נענה הלה ודיבר אל עצמו בקול: "אה, אה, סתם א שלעפער" (כלומר, לא עשיר זה אלא איש פשוט ביותר מעניי העיר).
ברגע זה הרגיש ר' מרדכי שכל האוויר יצא לו מהבלון בפיצוץ אדיר… בין רגע הפך מעשיר ליורד רח"ל, כל 'עשרו' ירד לטמיון בפחות מרגע. אילו היה ביכולתו, היה פותח את חלון המטוס וקופץ משם מטה מטה עדי ארץ לגודל הבושה והבזיון… מעולם לא נפגע כ"כ כפגיעה זו שפגע בו ה'משולח' בקריאתו 'אה, אה, סתם א שלעפער'.
באותה שעה הבין ר' מרדכי היטב היטב, כי לא תועיל לו לאדם הישיבה בביזנעס-קלאס; גם המשרתים העומדים סביבו לא יעזרו לו במאומה, כל עוד שלא יקרה שינוי בעצם מהותו ומצבו. כל זמן שהמצב בחשבון הבנק אינו עולה מעלה מעלה, אזי כל 'ההופעה' מסביב לא תועיל כלום, ובת קול מכרזת ואומרת 'אה, אה, סתם א שלעפער'…
אף אנו נאמר לענייננו: אפשר לו לאדם לשהות במרכזו של 'ביזנעס קלאס' – הם ימי השובבי"ם שהם המקום והזמן לקנות את כל הטוב שבעולם, בתורה ויראת שמים; אפשר לו לאדם להימצא בין 'חבורה' טובה, בין עובדי ה', בין מאמינים, בין צדיקים – אבל כל זמן שלא יעשה שינוי אצל עצמו, כל עוד שלא יראה בחשבון הנפש שלו שעולה מעלה מעלה – עדיין בת קול מכרזת ואומרת 'סתם א שלעפער'…
(באר הפרשה יתרו תשע"ט)