רבותי, אני רוצה לספר מעשה שלא היה.
פעם התקיים אירוע חירום בגהינום, כל תושבי הגהנום לדורותיהם הוצרכו להתכנס באולם הכינוסים המיוחד בשעה המיועדת.
והנה הגיע השעה, והמנחה פותח את דבריו: תושבי גהינום היקרים, אנחנו נמצאים פה בחום הגהינום 365 ימים בשנה, ובכל יום יש 24 שעות, ובכל שעה יש 60 דקות, ובכל דקה 60 שניות, ופשוט אנו יושבים כאן ובוערים. וכידוע זה בלתי נסבל! את האחד צולים כמו נקניק, ואת השני כמו שווארמה, זה ממש לא נורמאלי – זה לא נורמאלי!!! אנחנו מבקשים שאנחנו חייבים 5 דקות הפסקה ביום. הרי אפילו בחיידר למי שלא זוכר היה לנו שם הפסקה, ואני מודיע כעת שאנחנו מבקשים בדחיפות כמה דקות הפסקה בכל יום'.
כל החבר'ה שם הגישו בקשה, ובגלל שכנראה כל עורכי הדין נמצאים שמה בגהינום אז הבקשה שלהם התקבלה. והודיעו להם משמים, 'חבר'ה קיבלתם כבקשתכם חמש דקות, אבל אנחנו מזהירים מראש שחמש דקות זה חמש דקות, אם תאחרו ברגע אחד אז אתם בצרות'.
ההפסקה בגהינום נהפכה מיד לשיחת היום בכל מדורי הגהינום.
למחרת בשעה 11 מצלצל לו הפעמון, ונפתחים שערי גיהנום, וכולם צועדים החוצה מיליארדי גויים כולם ביחד – לחטוף קצת אויר צח. ובין כולם ממהר אחד ודוחף את כולם, אחד עם אף ארוך, ושמו המן. הוא ממש לחוץ, אומרים לו, 'המן את מי אתה מחפש?'
'יש מישהו שאלפי שנים אני מחפש, סוף סוף אני יכול להיפגש איתו'.
'את מי אתה מחפש?'
'את פרעה'.
'פרעה?'
'כן'. את פרעה קשה מאוד למצוא, וכולם יודעים למה, הוא היה ממש נמוך בגובה של בקבוק טמפו וזה מרומז בתרגום אונקלוס: ואיך ישמעני פרעה – ואיכדין יקבל מני פרעה – כי הרי פרעה היה מיני… כשהוא הלך ברחוב הוא היה נראה כמו קופסה, אמה על אמה, כמו בקבוק סודה, בלי הפקק אפילו. והמן מחפש את פרעה, ובסוף הוא מצא את פרעה יושב על קופסת גפרורים ומנענע לו את הרגליים.
פרעה פוגש את המן והוא שואל אותו, 'תגיד לי המן, מה קרה?'
'אני מחפש אותך שנים'.
שואל פרעה, 'מה קרה?'
'אני לא מבין אותך?'
'מה אתה לא מבין?'
אומר המן, 'אני סידרתי יום טוב ליהודים, הלא זה פורים, והנה אתה גם סידרת להם חג, את חג הפסח, אבל כמה זמן החג שלי? יום אחד בלבד, פורים. אבל אתה נתת להם יום טוב של שבעה שמונה ימים, וכאן אני שואל אותך, אתה נורמאלי? אתה כזה צדיק??, אתה נותן להם חג כזה ארוך? הם מטיילים להם בחול המועד!! אתה צריך ללכת לגן עדן – לא מגיע לך בכלל להיות בגהינום, אתה ממש צדיק הדור, ימח שמך וזכרך!.
אומר לו פרעה, 'המן יקר, אני כבר יראה לך מי זה השונא ישראל האמיתי… אתה אכן נתת להם רק יום אחד אבל איך נראים היהודים ביום הזה? שנה שלמה הם מחכים ליום הזה, והם משתחררים ביום הזה, שיכורים, שנה שלימה אם מישהו עושה שטויות שואלים אותו, הלו וכי זה פורים היום? פורים הוא הסמל של השתוללות.
אבל מה אני נתתי להם? אוי, איך נתתי להם כזה חג, של 'עבודת פרך' כבר 3 שבועות לפני פסח הבתים היהודים מתחילים להיראות כמו גטו, כל יום הבעל חוזר הביתה ומגלה ד' אמות חדשים שאסור לו לדרוך שמה – וזה אוטוטו הולך להימכר לגוי, לנו. והבעל חוזר הביתה לחוץ כולו, אשתו כל הזמן צועקת עליו, הוא רץ מיד למקרר והמצב מיום ליום מצטמק ורע לו… בימים שלפני פסח יש רק איזה חטיף מסכן במקרר ומקסימום מיץ תפוזים שסחטו אותו לפני כמה שבועות לבד בבית…
וזה עוד לפני פסח. אז מגיע פסח בעצמו, ושוברים את השיניים שמונה ימים על מצות. בטח יש להם אוכל, תפוחי אדמה, ביצה, בצל, ותפוחי אדמה וביצה וחלילה. ואת העוגיות של פסח…
ועל כולם, אם לא די כל זה שאין להם מה לאכול, גם אין איפה ללכת. הכול מכור לגוי – פה אסור לגעת, ואם נפלה מצה על הריצפה – יהא מונח עד שיבוא אליהו. ולא אוכלים ולא מתארחים… ועוד קוראים לחג הזה 'זמן חירותנו'. אתה מבין המן?'
והמן מסתכל עליו, 'פרעה אתה צודק! אבל היהודים הם לא כאלה טיפשים, הם הרי עם חכם ונבון. מה הפשט שהם מכנים את היום טוב הזה זמן חירותנו?'
'נכון, שאלה טובה'?
'אתה יכול להסביר לי מה הפשט בזה?'
וכאן צלצל הפעמון וכולם מיהרו להיכנס חזרה, והמן נשאר עם הקושיא.
(מתוך עלון 'אסדר לסעודתא')