"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (י"ט, ו')
אשרינו ומה טוב חלקנו, שיש לנו מלך מאזין שוועה ומחיש ישועה, המתאווה לשמוע את קולנו ולעשות רצוננו, וברוב טובו וחסדו שומע ועונה לתפילת כל פה עמו בית ישראל אשר יקראו לפניו באמת, ומחיש להם ישועה קרובה כפי בקשתו של כל אחד ואחד, כי בתפילה מקבלים הכל, והוא גם יותר מכל מיני וסוגי השתדלות.
וכך איתא במדרש [דברים רבה ב, יא]: 'אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע כשתהא רואה בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותן. אמר לו הקב"ה משה, חייך שבכל שעה שיקראו אותי אני עונה אותם, דכתיב [דברים ד, ז]: מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו'. נוראות נאמרו כאן, שהקב"ה הבטיח למשה להיות שומע תפילת בני ישראל ברחמים, ולענות לכל מי שמבקש באמת, כמו"ש דוד [תהילים קמה, יח]: 'קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת'.
ואת זאת צריכים אנו למודעי, כי כל צער ועגמת נפש הבא לו לאדם נשלח לו מן השמים, שבאמצעותו יתעורר ויתפלל לה' שיגאלו מיד צר להושיעו ולהצילו ממצוקתו, כי הקב"ה מתאווה לשמוע תפילתן של ישראל, וישראל נושע בה' תשועת עולמים למצוא על ידה את שאהבה נפשם. ולא זו אף זו שהרי כל תכלית התפילה הוא להתקרב להשי"ת, להיות מקושר אליו, כי תפילה היא מלשון התחברות כידוע, וביותר אפשר לקנות דביקות ואהבה להשי"ת על ידי תפילה לה', ועצם התפילה והבקשה על הצרכים הגשמיים והרוחניים מורה על 'אמונה', שהוא מאמין ומגלה שרק הוא יכול לעזור לו, ועל ידי כך מתחבר אליו ית' וממליכו בכל העולמות.
אספר מעשי י-ה ממה שבדידי הוה עובדא
וכדי לסבר את האוזן כמה גדולה כוחה של תפילה מעומק הלב, אספר מעשי י-ה ממה שבדידי הוה עובדא, היה זה לפני עשרות שנים, בעת ששהיתי בעיר הבירה לונדון יצ"ו עבור זיכוי הרבים, תרתי וחיפשתי אחר אחד העסקנים שנמנה בין תלמידיי מקדם, לצורך איזה דבר חשוב ביותר, ביודעי שהלה מתמחה בזה הענין הצריך לי, ואכן השתדלתי והרביתי להתקשר אליו בטלפון במשך זמן רב, אלא שהלה לא ענה לי כלל, ולמרות שניסיתי להתקשר פעמים רבות במשך כמה ימים, עדיין לא הצלחתי להשיג אותו ולדבר עמו. וכיון שהיה ענין זה נחוץ לי ביותר, שלא היה שייך לדחות הדבר, כי כבר הייתי צריך לשוב בחזרה לביתי, וגם לא ראיתי שום עצה ודרך אחרת להיעזר בענין אלא על ידו של זה. על כן הלכתי לדבר אל ה' ישירות, באשר הוא אין סוף ויכולתו היא אין סוף, שיסדר לי הענין במהירות, ומיד פתחתי את ספר התהילים, והתפללתי אליו בחוזקה שיאיר לי ה' פנים, שאראה כבר ישועה בדבר זה, למצוא את שאהבה נפשי.
והנה בעוד ספר התהילים פתוח לפני, צלצלתי אליו עוד פעם אחת, והנה תיכף ומיד השיב לי הלה לטלפון, ואחר כמה דיבורים נענה לי לקריאתי בחפץ לב באהבה ובחיבה יתירה, ועל אתר הזמין אותי לבוא אליו כדי למלא את בקשתי, וכאשר נפגשנו פנים אל פנים ודיברנו יחד על דא ועל הא, פניתי אליו בשאלה לדעת מדוע לא ענה לטלפונים אחרי שהתקשרתי אליו כ"כ הרבה פעמים. וענה לעומתי כי סוד גדול טמון בזה, וכאן החל לגולל את סיפורו המאלף במילים אלו: האמת יאמר כי מנהגי מאז ומקדם שאיני מרים לטלפונים כלל אם איני יודע מראש מיהו זה שמתקשר אלי, ומה שראיתי לנכון כעת להרים השפופרת, פשר הנהגה זו היא, כי דחפו אותי מלמעלה לעשות כך, ומאת ה' היתה זאת.
אלא שהיום ארע לי מקרה אחר מקרה בעבודתי
וכה שח לי כדברים האלה, הנני מקפיד ביותר על קביעות עיתים לתורה מידי יום ביומו בשעה קבועה ובמקום קבוע. אלא שהיום ארע לי מקרה אחר מקרה בעבודתי, שלא הספקתי לילך ללמוד ולהשלים את חובותיי. ומשכך גמרתי בדעתי שלכל הפחות בזמן נסיעתי על אם הדרך, אאזין לדרשה מוקלטת מאחד הדרשנים הנודעים, מגדולי מזכה הרבים בדורנו ה"ה הרה"ג המפורסם רבי יוסף חיים גרינוואלד שליט"א לשמוע דברי אלוקים חיים להתעלות בעבודת השם יתברך, לחזק נפשי רוחי ונשמתי מעובדות של צדיקים מהדורות הקודמים, ובכך גם חשבתי לצאת ידי חובתי שיהא זה נחשב במקום לימודי הקבוע.
ולשם כך הדלקתי את הטייפ לשמוע דברים נשגבים ורמים לרומם את הנפש, והנה אני שומע ממנו סיפור מעניין על אורח אחד שבא לעיר ונכנס לתוך בית מדרש, ומצא איש צדיק אחד יושב ועוסק באמירת תהלים בהתלהבות גדולה, ויפן האורח אליו וביקש ממנו איזה טובה, להדריכו בכמה עניינים, כיון שאורח הוא פה בעיר, ואינו יודע להסתדר בעצמו, אלא שהלה במקום שיבוא לקראתו למלא משאלות ליבו, הרים עיניו בתמיהה כאינו מבין, איך הוא מעיז כל כך לעשות זאת להפסיק אותו בעת שהוא מדבר אל המלך ומקלס אותו בזמירות ותשבחות?! והצביע על ספר התהילים כאומר, מאיפה לוקח אדם חוצפה כזאת להפריע אותו תוך כדי אמירתו של נעים זמירות דוד מלך ישראל, בדביקות עצומה ברוממותו יתברך שמו, ומה זה שאינו מתבייש לעשות כדבר הזה להפריע בן אדם באמצע עבודתו הנשגבה?!
ובשלב זה פנה האורח לעומתו והרעים בקולו בתשובה ניצחת לעומת 'עובד ה' נשגב' כמותו – באמרו "שוטה שבעולם, איזה ערך יש לתפילתך ומה יועיל תהילתך בעת שיהודי מבקש טובה ממך ומצפה לעזרתך, ואינך בא לקראתו ליתן לו יד למילוי רצונו, הרי מעיקרי תפקידיו של האדם בעולם הזה היא לעשות טובה ליהודי להקל מעליו הקושי, כי זאת היא תכלית הבריאה להטיב לאחרים, שעל ידה בונה האדם לעצמו קומה שלימה ומושלמת לטוב לו לנצח, ואם לשבח ולהלל את השי"ת אתה מבקש, הרי להקב"ה יש בלעדיך עוד רבבות מלאכי השרת שאומרים לפניו שירות ותשבחות, וכאשר מזדמן ליהודי מצוות עשיית חסד, עליו לדעת את המוטל עליו באותה שעה, היאך להתנהג עם מדת רחמנות לבוא לעזרת ישראל.
ובדיוק אז נשמע קול צלצול הטלפון שבכיסי
או אז אחרי ששמעתי סיפור נפלא זה, המדבר מגדלות הענין בעשות צדקה וחסד, ובפרט שהמילים נעתקו מלב הדרשן בהמייה וברגשי קודש עצומים, התעוררתי עד מאוד, וצמרמורת חדה עברה עלי נוכח דברים נוראים אלו שסיפר אותו דרשן, ובדיוק אז נשמע קול צלצול הטלפון שבכיסי, ונעניתי מיד, כי ראיתי לעצמי חובה לסייע למי שמצלצל אלי כעת לעמוד לימינו למען מטרתו שיהיה מי שיהיה, לבל אשכח את המטרה אשר בעבורה נשלחתי לעולם לעשות אך טוב וחסד לישראל תמיד בכל יום ובכל עת, והדברים מפליאים. ומכאן ראיתי חיזוק גדול לענין ההשגחה פרטית והאמונה בכוח התפילה מתוך ידיעה שהכל מגיע ממנו יתברך.
ועתה ישראל! צא ולמד כמה יקר וחביב דבר זה לפני המקום, לעזור ולסייע לכל בר ישראל בכל מה שדורש ומבקש, כי זה הוא צו השעה הנדרש מכל אחד ואחד, להרבות בעשיית טוב וחסד, כי מדרך הטוב להיטיב, ובזה תלוי קירוב גאולתנו ופדות נפשנו, שמביאה את הבריאה לתכליתה ותיקונה, ומי לא ימלא אחרי רצון יוצרו לעשות אך טוב לישראל, ולמלא משאלות עם מייחדך.
זכור אזכרנו עוד ממה ששמענו לא מזמן מיהודי ישיש
ומדי דברי בגודל מעלת התפילה זכור אזכרנו עוד ממה ששמענו לא מזמן מיהודי ישיש, ממה שסיפר לו כ"ק האדמו"ר בעל ה'אמונת אברהם' מפיטסבורג זצ"ל. שבתקופת השואה האיומה, היה גם הוא מאלו הנמצאים על הרכבת המובילה למחנות ההשמדה, והתחזק בנפשו ונעמד בפינת הקרון והשתדל בעסק התפילה בבקשת רחמים לה' הטוב שיעזור לו להינצל מידי הנאצים הארורים ימ"ש, וכך עמד והתפלל מאן הפוגות, עד שאחד מאנשי הקאפו שר"י שם ליבו עליו, ואמר לו מה אתה מתפלל ובוכה, במקום להתאבל מרה, תנצל את השעות האחרונות שלך לשמוח ולהתהולל, תשתדל לשמור על מצב רוח טוב במקום להתפלל תפילה שכבר לא תעזור לך חלילה וחלילה עפ"ל.
אבל הרבי לא שת לבו לדברי ההבל, והמשיך להתפלל מעומק הלב, עד שכעבור כמה שעות ניגש אליו אותו קאפו ואמר לו, הנה מצאת חן בעיני, ואיני יודע למה, הרי לפני כמה שעות היה לי שנאה גדולה כלפיך, ועכשיו אני מרגיש רצון עז לעזור לך, ואשר על כן שמע, עוד קצת כשהרכבת יתחיל להאט את דרכו לפני שיסתובב, אפתח בפניך את הדלת של הקרון ואתה תקפוץ החוצה, ואף על פי שאני יודע שאם יתפסו אותי אחת דתי, אבל משום מה עז רצוני לסייע לך בכל זאת, ואכן פתח לו את הדלת ונתן לו להימלט על נפשו ולהיחלץ בחיים מגיא צלמוות. וכל זה אך ורק בזכות התפילה שהפכה את לבבו הרע של הקאפו, את השנאה העזה לחמלה גדולה ויתירה שחמל עליו וחילצו ממות לחיים.
וממוצא דבר נשמע כמה חוב גדול הוא לנו להודות לה' ולרוממו על המתנה הטובה של 'תפילה' שקיבלנו ממנו, כי היא כוללת בתוכה כל השפע, כי על ידי תפילה זוכה האדם לסייעתא דשמיא גדולה ולהצלחה מרובה בכל פעולה ופעולה הן ברוחניות והן בגשמיות, ושהיא התענוג הגדול שבכל התענוגים ומביא את כל הישועות שבעולם. ברם כיון שהדבר מורגל מאוד אצלנו, מאחר שאנו מתפללים שלוש פעמים בכל יום, דווקא משום כך, התפילה נמנית בין אלו הדברים הצריכים חיזוק תמידין כסדרן, כדאיתא בגמ' [ברכות לב:].
ומעתה עלינו לדעת, כי איש הישראלי הרוצה לגשת אל עבודת התפילה, ידע לנכון כי המתפלל יש לו לפרט בשפתי פיו את בקשתו בפרטות על כל דבר ודבר הצריך לו, כי בעשותו ככה תועלתו גדולה שבאלו המילים נעשה רשימה למעלה לצאת מן המיצר. ומצינו שביקש יעקב אבינו שאמר: 'הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים, וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב' [בראשית לב, יב-יג], כלומר שביקש ופירט את כל פרטי בקשתו בעת תפילתו
ובענין זה נביא עובדא שסיפר הרה"ק מסאטמאר זי"ע
וראוי לציין כי חלק גדול מן הקושי בעבודת התפילה נובע ממה שאנו רוצים לראות את התוצאות בו ברגע, ובאם אינו רואה חיש מהר את הישועה, נחלשת דעתו מלהמשיך בעבודה זו, בחושבו שאין בו כל תועלת, וכמובן שזה הוא מבלבולי היצר שמטעה את האדם לומר שיגיעתו בתפילה לריק הוא. ומחובתנו לדבוק בדרכי התמימות, ולא למנוע שפתינו אפילו שעה אחת מלהמשיך בתפילה, כי כל תיבה ותיבה שבה מעוררות חסד ורחמים למעלה מדעת האדם והשגתו, ולא נטה לבבנו מן עבודה זו כי רבה היא, עד שהקב"ה יראנו נפלאות שכל התפילות יתקבלו עד לאחת.
והשתא דאתינא להכא מבינים אנו בגדלות מעלת ריבוי תפילה, שיהא אדם רגיל להתפלל שלא ימוש חסדו מאיתו ית', ושאין מדה אחרת יפה מן התפילה, שכיוון שמרבה האדם בתפילה ובתחנונים מיד נגאל וכדאיתא במדרש [תנחומא וירא פ"א], ובענין זה נביא עובדא שסיפר הרה"ק מסאטמאר זי"ע, מזקנו בעל הייטב לב זי"ע. פעם אחת שבת הייטב לב בצלו של הרה"ק רבי צבי הירש הכהן מרימנוב זי"ע, באותה שבת בעת השלחן הטהור, אמר הרבי ר' הירש דברי תורה על הפסוק [תהילים מ, י] 'בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רָב הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא, ה' אַתָּה יָדָעְתָּ' וכך אמר בלשון קדשו, בשרתי צדק – יש בכחי להבטיח ולבשר צדק, דהיינו בשורות טובות. בקהל רב – אף לקהל רב מאוד, ולפעול ישועות רבות לכל בני ישראל.
ואם תאמרו היאך אני מובטח שיתמלאו בקשותי, כי הנה שפתי לא אכלא – לא אמנע שפתי מלהתפלל עוד ועוד, עד שיקויים המשך הפסוק ה' אתה ידעת – שיהיו מוכרחים לקיים בקשותי מן השמים. וכאשר חזר הייטב לב לביתו, חזר דיבור זה לפני זקינו הק' בעל ישמח משה זי"ע, ונתפעל הישמח משה מאוד מזה, ואמר כי בזה נתחוור לו מנהגו של הרבי ר' הירש, שהיה תובע סכומים אדירים מאנשים כדי להבטיח להם ישועה, אשר מנהג זה היה לפלא בעיני הצדיקים, אבל עתה כאשר שמע היאך מעיד על עצמו כי יש בכחו לפעול ישועות לכל מבקש, ולא ימנע שפתיו מלהתפלל עד שבעל כרחך ימלאו בקשותיו מן השמים, וודאי יש בכחו וברשותו לתבוע ממון מבני ישראל בעבור הישועות.
(חלק ממאמר נרחב מתוך קונטרס 'שפת חיים' שבט תשפ"ג)