הרב חגי ולוסקי
"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם…" (ל, יב)
מה משמעותה של נשיאת ראש?
פסיקתא זוטרתא: "'כִּי תִשָּׂא' חובה, וכן הוא אומר 'וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם' (במדבר ג, מ). 'אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', אמר לו הקב"ה למשה: במה תרום קרנן של ישראל? ב'כִּי תִשָּׂא'".
רש"י: מלשון קבלה, כדוגמת נשיאת משא. וכן ביאר אונקלוס 'ארי תקביל ית'. מובנו, שירצה לקבל את מנינם, מספרם.
חזקוני: פרשה זו נאמרה לאחר ראש חודש אדר, כדי להשמיע על השקלים, שיביאו לתרומת הלשכה כדי לקנות את הקרבנות שיקריבו החל מראש חודש ניסן, מועד הקמת המשכן ואילך.
אור החיים: לשון נשיאות ראש, כפי שאמר יוסף (בראשית מ, יג) 'יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ', מלשון מעלה. החוטא גורם בחטאו לכפיפת ראשו, בניגוד לקדושה, שהיא בבחינת נשיאת והרמת הראש.
***
"וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד…" (לג, ז)
מדוע משה עשה זאת?
מדרש רבה (מה, ג): "כיון שראה משה המתנה טובה שהיתה בידם ואבדוה, אף הוא כעס עליהם שנאמר 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל'".
מדרש אגדה: "כיון שראה משה את ישראל שהם מנודים למקום, מיד ריחק עצמו מהם, למה? שהמנודה לרב מנודה לתלמיד. מיד ריחק משה את משכנו ממחנה ישראל, ארבעת מילין ואמר הקב"ה למשה: משה, אני פירשתי מהם, ואתה פירשת מהם, עשיתם כיתומים אשר אין להם אב, ועתה אין להם תקומה. אמר משה: ריבונו של עולם, אתה רחום, אתה חנון, אתה קיים, אתה מתנחם על הרעה, עשה למען שמך. אמר לו: משה, חזור משכנך לתוך בני ואני אחזור עמך, הדא הוא דכתיב 'וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים'".
אבן עזרא: משה נבדל מבני ישראל, משום שהשכינה דיברה עמו. היה זה לאחר שהוריד את הלוחות השניים, כשהחלו בני ישראל לבנות את המשכן. משה קרא לאהלו 'אהל מועד', משום ששם נועד אתו הקב"ה עד שהוקם המשכן.
בכור שור: פרש מהם משום שמרדו בו ורצו להעמיד ראש אחר. כמו כן, משה רצה לעמוד במקום שהשכינה שורה, וידע שהקב"ה לא ישרה את שכינתו ביניהם. ולכן הוציא אהלו ומי שרצה לדרוש משפט או דבר אחר יצא לשם.
אברבנאל: הנבואה נפסקה מתוך מחנה ישראל, משום שהתרחק מהם הקב"ה. משה לקח את אהלו והוציאו מחוץ למחנה הרחק ממחנה ישראל. במעשה זה הורה להם שראוי היה לו להתרחק מהם ושהנבואה לא תחול בו בהיותו בתוכם. למעשה היתה השלכה נוספת, להכניע בכך את לב בני ישראל. ולכן קרא לו 'אהל מועד', לפרסם שמקום זה מיוחד ונועד להשגת נבואתו.
הנצי"ב מוולוז'ין: "כל זה היה במשך ארבעים יום האמצעים, שהיה עדיין בהסתר פנים, ולא רצה הקב"ה להשרות שכינתו בקרב ישראל, על כן היה מוכרח גם משה להסיר את אהלו מתוכם, למען יהא נדבר את ה' שמה כאשר כן היה באמת".
***
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם… וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא" (לב, ט)
מה ביאור המילים 'קְשֵׁה עֹרֶף'? מדוע מכונה כך?
מדרש רבה (מב, ט): "מהו 'וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא'? אמר רבי מאיר: ראויים הן להיערף".
רש"י: מלשון שהם מסרבים לשמוע תוכחה ומפנים עורף למי שמנסה להוכיחם.
רש"ר הירש: ביטוי קשה זה חל על פעולה שנעשתה בניגוד לדרישה, מתוך דביקות בשגרת הרגל. בביטוי חמור זה רמז הקב"ה גם מדוע יש מקום להקל בעונשם, משום שחטא העם לא בא מתוך התפרצות חדשה ומפתיעה, אלא שורשו בהרגלים שטרם הצליחו להיגמל מהם. ההשקפה, שמתוכה יצאה הקריאה 'עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים', לא היה בה משום הפתעה לגבי המון עם שנולד במצרים, ולעובדה זו מתקשרים תחנוני משה בפסוקים הבאים.
מלבי"ם: הקב"ה אמר אמירה נוספת, רכה יותר, שיש לה שתי משמעויות: א. לא ניתן להניחם ושמשה ינסה להחזירם בתשובה משום 'עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא', שלא ניתן לתקנם. ב. שמצד זה אין על משה אשמה שלא הנהיג אותם ראוי, משום שהוא עשה כל שביכולתו והחסרון הוא מצידם.
(מתוך ספרי תורתך שאלתי, שחיבר הרב חגי ולוסקי. להערות: [email protected] , 052-9453811)