הג"ר אייזיק שר זצ"ל שאל: כתוב על הארון שהוא היה עשוי עצי שיטים, ומצופה זהב מבית ומחוץ. והוא שאל, הרי מנורת זהב שהיא רק סמל לחכמה, הרוצה להחכים ידרים, כולה עשויה מקשה אחת זהב טהור. ואילו הארון שהוא התורה עצמה עשוי עץ ורק מצופה זהב מבית ומחוץ. הייתכן?!…
אמר הג"ר אייזיק: זהב זה הדבר הכי יפה! אבל איך שהוא נראה ברגע הראשון כך הוא נראה לעולם, הוא לא משתנה… הוא עומד על המקום. מה שאין כן עץ, זה סימן לפריחה ולבלוב! תלמיד חכם הוא לא כמו זהב, הוא כמו עץ! "והיה כעץ שתול על פלגי מים"… שתולים בבית ה' בחצרות אלוקינו יפריחו! תלמיד חכם זה שטייגען… לעלות… רק שהוא גם נאה… נאה במידות, ונאה בהליכות חיים, אז לכן הוא מצופה זהב מבית ומחוץ, אבל מהותו היא עץ פורח…!
סיפר לי יהודי שהוא בא פעם אל הג"ר ברוך ויסבקר זצ"ל והוא אמר לו דבר מאד מעניין… רבי ברוך היה נקרא בעל ההרגשים העדינים ביותר של לומדע'ס… והוא אומר לו, ברוך ה' יש הרבה בוגרים של בית מתתיהו שחיברו הרבה ספרים, אבל לא כולם על לומדע'ס… הרבה התעסקו בהלכה, חלק במחשבה… אמנם היו גם בלומדע'ס אבל זה לא היה אצל כולם… רבי ברוך הסתכל במדף שמאחוריו, מדף ספרי הבוגרים, והוא ראה שזה נכון…
אמר לו רבי ברוך במתק לשונו, אני אסביר לך… אצלנו בישיבה מלמדים כל הזמן – שאסור לך לעמוד על המקום, אתה חייב להמריא למעלה…! צריך כמה שנים להחדיר בך לעשות שטייגען ולעלות כל הזמן! לא להפסיק! להתרומם… לעוף… אחרי שמתחתנים עפים גבוה… וכשעפים יש אחד עם כנפיים גדולות יותר וכן כל אחד עף לאיזה כיוון שהוא רוצה, העיקר לא לעמוד על המקום… שטייגען!
אני רוצה לומר לכם דבר אמיתי: הגר"ח קמיל כותב שבתורה כתוב לגבי השבת המשכון, "כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו, במה ישכב?…" וכיצד נכנסת פה השאלה של "במה ישכב"? שהתורה ישר תצוה להחזיר את המשכון! אומר רבי חיים קמיל, התורה רוצה שתרגיש את השני… זה לא סתם שהתורה רוצה שתחזיר משכון וזהו. או שתתן צדקה לעני וזהו. אלא התורה רוצה שתרגיש את הכאב שלו…! תחוש את הצער שלו! כיצד ישכב…
מרן הג"ר משה הלל הירש שליט"א אמר שכולנו אומרים היום תהילים, אבל כבר התרגלנו… פרק תהילים, יושב בסתר, אחינו… ועשיתי השתדלות.
הקב"ה רוצה שתרגיש את הצער! תרגיש על מה אתה מתפלל!!! אנשים בצער, אנשים נמצאים בצרה, נהרגים יהודים עוד ועוד, יותר משנים… כל זמן המלחמה נהרגים! ויש הרבה מאד פצועים וכאובים, ומשפחות בפחד ובצער. תרגיש כאב… תרגיש שאתה מתפלל ומתחנן לקב"ה!
מוסיף רבי חיים קמיל, גם כשאתה לומד עם חברותא, ואתה מתווכח אתו, קודם כל תרגיש את הכאב שלו… הוא רוצה להבין את הסוגיה… לא ישר להתווכח ולצעוק… תבין אותו… הוא רוצה לדעת… תרד לקראתו, תעזור לו!!!
הרבנית שטיינמן ע"ה אמרה, שבישיבה – אין 'חדר אוכל', יש רק בית מדרש…! רק דרך ארץ קדמה לתורה, אז באולם שבקומה ראשונה זה הבית מדרש של דרך ארץ, שהיא קודמת לתורה, ובקומה שניה זה בית המדרש של התורה! ומן הראוי לחשוב תמיד על השני שיבוא יותר מאוחר קצת שישאר לו כדי ספוקו… דאל"כ במה יאכל.. וד"ל. בא תחשוב על השני… וכן לשמור על השקט בשעות הלילה המאוחרות…
ולא מספיק העשייה. "במה ישכב???"… תרגיש אותו!!! ואם תרגיש אותו – אח"כ ירגישו גם אותך. ואין לנו את הזמן להאריך.
(מתוך 'ארחות חיים' גליון פרשת תרומה תשפ"ד)