הניח להם אביהם
בעיצומו של שיעור בביתו של הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, -מספר אחד המשתתפים- לפתע נשמע קול קריעה!…
קול קריעה בחדר. מה קרה?
"חיפשתי והבטתי לכיוון הקול" סיפר התלמיד חכם שהיה אז בין הבחורים המקשיבים, והבחנתי כי אחד הילדים הקטנים, תוך כדי משחק, החל לפרום את צידי הריפוד של הכסא (הכיסאות בבית היו מפלסטיק פשוטות, רק כסא אחד היה מרופד, ירושה מבית אבא. ועליו ישב הרב פלמן בשבתות). הילד פשוט התחיל לקרוע את הריפוד. מקריעת הריפוד נעשה הרעש.
אבל רבי בן ציון הרי נמצא כבר בעיצומו של השיעור. וכידוע, שהעולם כולו תלוי על בלימה. ועל מה תלויה הבלימה? על מסירת התורה בהיכלי הישיבות, לכן, העולם עצר מלכת – מיד בדקה של התחלת השיעור. ומי שחלילה יפסיק לשניה אחת את מסירת התורה יזעזע את אמות הסיפים של הגלגל. כעת הכל תלוי ועומד על הבעיה: האם הפרשת חלה אינה מצוה כל כך כמו שחיטה, או לא. ההכרעה בנידון לכאן או לכאן, גורלית. לכן הוא המשיך.
ר' בן ציון המשיך, וגם הילד המשיך לנסות את כוחו הדל בקריעה…
וקול הקריעה היה מרטיט לבבות. כבר לא הייתי מסוגל כמעט להתרכז. הוא קורע את הריפוד! קורע לב.
ואז לפתע קול רעש קריעה ממושכת וחזקה. הקטנטן הצליח: הריפוד נקרע באמצעו לאורכו. חסל סידור פסח…
כבר איבדתי את הריכוז… מכאן ואילך הבטתי רק על הכסא הקרוע ועל הפנים השלוות של הרב שהמשיך את השיעור כהרגלו .
הרב היה מאושר מהחידושים שהשמיע, והשומעים החלו להעיר ולהריע להתווכח ולפלפל.
שניים מהשואלים קיבלו תשובה: "הרי שניכם צודקים… כי הרב שטיינמן גם כן אמר בתחילה את הסברות הללו, אבל הסתפק אם יהיה בכך נפקא מינה להלכה למעשה". ומה כבר שווה חתיכת בד קטנה בכיסא המרופד, חתיכה שאין לה אפילו ד' טפחים, מול מיליון.
והשיעור, אחד מיני אלף, הסתיים.
"האם החליפו ריפוד, ואולי תפרו ותיקנו את הריפוד הקרוע, לא ידוע לי, אבל מאז החיים שלי קיבלו ריפוד של משי חדש. וקרעתי מעלי הרבה עניני העולם הזה" – אמר אותו תלמיד חכם.
(ספר 'ללא שם')