אני עוסק בתיווך נדל"ן, אבל לא דירות או בתים כי אם בתיווך של בניינים מוסדיים ומסחריים. זה לא תחום פשוט בכלל, ועד שנרקמת עסקה ושותים לחיים ישנם המון עליות, מורדות ואכזבות. בכל עסקה מעורבים עורכי דין ויועצים רבים מספור, ופעמים שהכל מוכן לחתימה אך אחד מהיועצים סותר את כל הבניין.
כך היה בבניין מסוים, עד שהתייאשתי לגמרי מאותו נכס. לאחר ייאוש מוחלט פגש אותי מאן דהו שמכיר אותי מהתחום ושאל אם יש לי משהו מעניין להציע. רק כדי שלא לפגוע בו עניתי לו בשפה רפה שיש משהו מעניין והצעתי לו את אותו מבנה. להפתעתי הוא ממש התלהב והחליט שהוא רוכש את הבניין.
ניגשתי למוכר ואמרתי לו שיש לי רוכש שישלם את המחיר המבוקש ללא כל ויכוח, ומה גם שמדובר באדם בעל חברה גדולה מאוד בתחום הנדל"ן שישלם ללא כל בעיה. המוכר היה כבר מאוכזב מהרוכש הקודם שהבטיח לשלם ובשעת מעשה הערים קשיים רבים עד פיצוץ העסקה, ולא שש לגשת לעסקה אלא אחרי שכנועים רבים שמדובר באדם רציני מאוד הפעם.
אכן ניגשנו לעסקה ועשינו את כל מה שצריך בשביל לחתום על חוזה הרכישה (עורכי דין ויועצים חדשים) וסוף סוף הגעתי לרגע האושר שבו ארוויח מעט עושר, אלא שהפעם המוכר קיבל רגליים קרות והחליט שאם חברה כה גדולה מעוניינת לרכוש את הנכס, אזי בטח הנכס שווה יותר…
כעסתי עליו ואמרתי לו שעד שיש מישהו רציני הוא מפיל את העסקה בגלל דמיונות… אמרתי לבורא עולם שאני כבר לא יכול עם העסקה הזו ואני זז הצידה. לאשתי אמרתי שנוסעים מחר עם המשפחה לטיול להתאוורר…
מירושלים נסעתי עם המשפחה לקיסריה להחליף מעט אווירה. פתאום שמתי לב שתפילת מנחה מתקרבת. חיפשתי בית כנסת ואמרתי לאשתי שאני מעדיף להיות מעשרה ראשונים ולהמתין מעט למניין. נכנסתי לבית הכנסת, ולהפתעתי הרבה מול עיניי אני רואה לא אחר מאשר את המוכר שממנו ברחתי… הוא גם היה מופתע לראות אותי. מסתבר שגם הוא ברח מירושלים כדי להתאוורר ושלא אשגע אותו. שנינו ממש לא האמנו למראה עינינו.
אחרי התפילה הוא ניגש אלי ואמר שזה אות משמים שנפגשנו במקום נידח שכזה, וביום ראשון אכן נסגרה העסקה לשמחת שני הצדדים.
רק כאשר 'שחררתי' וזזתי הצידה, העסקה השתחררה…
(טיב הקהילה)