הגוזל
היה זה אחרי הסתלקות הרבנית ע"ה. יום אחד, מרן הגראי"ל יצא בשעות הערב למסור שיעור מחוץ לעיר, כאשר היה בדרכו חזרה נודע טלפונית, כי גנב חדר לביתו של מרן פנימה, הסתובב בבית ופרץ כמה ארונות. הלם.
כאשר הגראי"ל נכנס, ניגש למגירה בה היו מונחים 'כספי פיקדונות הצדקה', נוכח לראות כי אכן נגנבו הכספים. הוא היה כאוב מאד על הפסד כספי הצדקה.
ואז, חיפש ובדק עוד, והבחין כי במעטפה עם הכסף הפרטי שלו, לא נגעה יד הגנב…
הוא עזב את המגירה תפוס בהרהורים.
ואז אמר בקול רם: "ברוך ה', אני נקי מגזל".
הוא ראה בכך שהכסף הפרטי שלו לא נגנב, אות משמים על טוהר כספו. נכדו, תלמיד מובהק, העלה בזיכרונו, שיחה שהייתה לו עם סבא, כשנתיים קודם לכן. והיא שופכת אור, מדוע החליט שמפני נקיותו בממון, הגנב לא נגע בממונו. הם למדו את הגמרא בבא קמא דף קט"ז א', בה מסופר כי רב ספרא יצא לדרך בשיירה, וליווה אותם בדרכם – אריה. מידי לילה כל אחד מאנשי החבורה שלח לאריה חמור אחד. האריה אכל ושבע. כאשר הגיע תורו של רב ספרא, הוא שיגר לו חמור, והאריה לא אכלו. הגמרא מתמקדת בנושא ההלכתי של הסיפור. נפלא. שאל מרן הגראי"ל מדוע האריה לא אכל את חמורו של רב ספרא? שאל וביאר: נאמר בגמרא מסכת מכות דף כ"ד א' – "ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא". רש"י מספר את העובדה: "דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה רוצה לתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר, לאחר שסיים ק"ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי לתנם לך". אדם שכל כך נזהר בממונו בניקיון כפים מוחלט. אריה לא יכול להזיק לרכושו.
פרוטה של גזל. רֶבּ אהרן-לֵיבּ אמר רבות לבעלי הון: דעו לכם כי רבי יהודה החסיד בספר חסידים כותב שגם פרוטה אחת של גזל בתוך מיליוני דולרים, יש לה כוח הרס לכל הכסף, הרס וארס. פרוטה זו יכולה לכלות את הממון שלכם. פעמים היה מעלה אז על פניו חיוך עגום: "וכי רק פרוטה אחת של גזל יש לסוחרים בחשבון הבנק שלהם?!". שאלה שהיא אמירה.
(חכימא דיהודאי)