סיפר רבי י.ב. באחד מימי החורף הקרים נזדמן לי להגיע לבית הכנסת (שטיבלאך) זכרון משה הידוע בירושלים. השעה היתה 1:00 בלילה וחיכיתי למניין לתפילת ערבית. בחוץ השתוללו גשמים עזים וקור עז.
נכנסתי לבית הכנסת ומצאתי עוד 4 אנשים שיושבים ומחכים למניין. יצאתי לכיוון היציאה וצעקתי בקול, מעריב, מעריב, אך הרחוב היה ריק מאדם ולא הצלחנו להשיג מנין. לאחר כעשר דקות נכנס אדם נוסף שבא להתפלל, כך שכבר היינו 6 אנשים. שוב יצאתי החוצה וצעקתי, מעריב – מעריב, ושוב נכנס אדם נוסף שהגיע להתפלל ואנחנו כבר 7 אנשים.
השעה 1:20 בלילה, ושוב יצאתי להכריז מעריב מעריב, ולשמחתי הגיעו עוד 2 אנשים כך שהיינו כבר 9 אנשים – אבל מנין לא היה. השעה 1:30 והבנתי שכבר אין סיכוי למניין, לקחתי את הסידור והחלטתי להתפלל ביחיד, שהרי אנוס רחמנא פטריה.
והנה לפתע אחד מהיושבים בבית הכנסת שנרדם מעט על הספסל – מרים את ראשו ופונה אלי ואומר לי: בבקשה ממך, תחכה עוד כמה דקות אולי יהיה מנין. הסכמתי לחכות, ושוב יצאתי לצעוק מעריב מעריב, ואין קול ואין עונה. נכנסתי שוב לביהכנ"ס לקחתי את הסידור ונעמדתי על התיבה להתפלל ביחיד, ושוב אותו אדם מרים את ראשו ומבקש – בבקשה תחכה עוד כמה דקות.
מצד אחד התפעלתי מאותו אדם שמתעקש להתפלל במניין, ומצד שני לא הבנתי, והיה נראה לי מוזר שאדם שנראה כ"כ רחוק מבן תורה, עם מכנסי גי'נס ולבוש זרוק, כ"כ מתעקש להתפלל במניין. כיבדתי את בקשתו, ושוב יצאתי לצעוק מעריב, מעריב, – ואין קול ואין עונה. השעה כבר 1:45 חזרתי לבית הכנסת והפעם החלטתי להתפלל ביחיד – שהרי עשינו כל מה שאפשר ולא הצלחנו. ושוב אותו אדם מרים את ראשו ומבקש ומתחנן כמעט מתוך בכי ואמר לי, אני מבקש ממך פעם אחרונה תחכה עוד 2 דקות בדיוק, ואם לא יהיה מנין תתפלל ביחיד.
הסכמתי לחכות, והנה זה פלא, לאחר 2 דקות נכנס העשירי והתחלנו תפילת ערבית במניין. ביקשתי מאותו אדם שיעלה ש"ץ, ובליבי אני מנסה לחשוב מה טיבו של איש זה.
לאחר התפילה ניגשתי לאותו אדם ושאלתי בתמימות: האם יש לך הערב אזכרה של אבא או אמא? והשיב לי בשלילה. ואז שאלתי אותו: מדוע כ"כ התעקשת לחכות עוד ועוד, ועוד, הרי אנוס רחמנא פטריה?
ואז הוא אומר לי: בא איתי ואסביר לך. יצאנו יחד לכיוון הרכב שלו – מונית ועליה הכיתוב חולון. וכך סיפר לי: "אני נהג מונית בחולון, שעובד לילה ומסיים את עבודתי ב-1:30 בלילה ומיד נכנס לתפילת ערבית למניין הקבוע בשכונה. הערב הפסדתי את המניין, וזכרתי שיש שטיבלאך בירושלים – זיכרון משה שיש שם מנינים מאוחרים, החלטתי להגיע לירושלים להתפלל במניין. ודע לך שמעולם לא הפסדתי ערבית במניין. ועכשיו שהגעתי לכאן במסירות נפש אתפלל ביחיד?!
ודע לך, הוסיף, שבכל פעם הורדתי את ראשי והתחננתי להקב"ה שיסדר לי מנין, וב"ה שזכיתי לכך.
(גיליון יביע אומר)
הערכה
תודה על הכל חומר מאוד יפה ומעניין תזכו להגדיל תורה ולהאדירה