כל ימי חייו השתוקק הגה"צ רבי שלמה זלמן אונסדורפער זצ"ל, רב ומגיד מישרים בפרשבורג, לעלות לארץ ישראל ולחון את עפרה. אלא שידו לא השיגה את סכום הכסף הגדול שנדרש עבור כרטיס ההפלגה לארץ ישראל, ועל כן נותר בינתיים בגולה הרחוקה.
שנה אחת בעיצומו של יום הפורים, נכנס אחד הגבירים למעונו והכריז "כבוד הרב, אני רוצה לתת לכם "משלוח מנות" כרטיס הפלגה לארץ ישראל!". לשמע הבשורה הטובה שמח הרב אונסדורפר מאוד, ומרוב אושרו החל לרקוד מהתרגשות.
מיד לאחר חג הפורים פתח בהכנות, והמתין בכליון עיניים למועד הנסיעה. כשבועיים לפני היציאה לדרך, נסע הרב לבית הוריו, להיפרד מהם לשלום לקראת המסע. בתום הביקור שב לפרשבורג, ובשבת הבאה נשא דרשת פרידה לבני העיר.
הנסיעה לארץ ישראל הפכה לשיחת היום בפי כל בני העיר. והנה הגיע היום המיוחל, כל בני העיר עומדים על רגליהם במשך שעות אחדות, ממתינים לתורם כדי לברכו לשלום.
והנה כשכבר ממש עמד הרב אונסדורפר לצאת מביתו, הגיעה טלגרמה דחופה. רבי שלמה זלמן פתח את המברק, קרא את השורות הקצרות, והכריז "רבותי אינני נוסע, אני נשאר כאן!"
תדהמה עצומה אפפה את כולם, מה אירע פתאום? הציבור היה מודאג מאוד מה הסיבה שהרב אינו נוסע, הרי זו משאת נפשו מזה עידן ועידנים, ועולה על כולנה הגביר שנתן את הכרטיס, אשר ממש לא ידע את נפשו, "למה אין הרב נוסע?"
אמר להם הרב אונסדורפר: את הטלגרמה שלחה לי אמי, הבה ואומר לכם מה כתוב בטלגרמה, "שלמה זלמן בני יקירי, אנא ממך, מיד כשתגיע לארץ ישראל, שלח לנו טלגרמה וכתוב שהגעת בשלום, אל תתעכב כדי שלא אדאג לשווא, די לי בדאגה ההכרחית בשבועות ההפלגה"…
המשיך רבי שלמה זלמן: הרי ההפלגה מפרשבורג לארץ ישראל אורכת ששה שבועות, נמצא שבמשך ששה שבועות תהיה אימי שרויה במתח ובדאגה, מה קורה עם שלמה זלמן שלי? האם הכל כשורה? האם האוניה מתקרבת ליעדה? ואולי אירע דבר מה חלילה? על כן אמרתי בליבי "איך אפשר לעלות לארץ ישראל, אם על ידי כך נגרמת דאגה לאימי?"
ואכן כל ימיו לא עלה הרב אונסדורפר לארץ ישראל, הכל כדי שלא להדאיג את אמו… (בהקדמה לספר שפתי שלמה)
(מתוך 'נועם שיח' בהוצאת מכון אפריון לשלמה יתרו תשפד)