ידוע מנהגם של ישראל קדושים בגנים ובכיתות הנמוכות, שנבחרת מדי שבוע ביום שישי 'שבת מאמע' [אמא של שבת], הלבושה בבגדי שבת. כשעורכים בגן ביחד עם כולם 'שבת טיש' [שולחן של שבת] עם נרות וחלות, והילדה ניגשת כמו אמא'לה גדולה להדלקת הנר. ולאחר מכן מחלקת מגדנות לחברותיה, כדי לחנך את התינוקות לאור השבת.
והנה שבוע אחד ביום השישי, ערב שבת קודש, ב'גן ילדות' [שוהל] לבנות ישראל טהורות, ניגשה ה'שבת מאמע' הזאטוטה לבושה בהדרה בכל בגדי השבת, עם המטפחת הלבנה שעל ראשה כמו 'מאמע' צדקת קטנה… ובטרם הדלקת הנר הניחה את ידה על מצחה, ובכובד ראש רציני נאנחה אנחה עמוקה, ואמרה: 'אוי, ווי שווער האב איך גהארבעט היינט'… [אוי! כמה קשה עבדתי היום…] ותיכף ניגשה אל הנרות.
התברר שכך ראתה הילדה את אמא שלה בערב שבת שבטרם גשתה להדליק את הנרות נאנחת היא על עבודתה הקשה שבהכנת השבת… ובכך למדה זאת הילדה היטב, וחשבה לתומה שכך סדר נרות שבת אמור…
אך הנה לעומתה נמצאה 'שבת מאמע' אחרת, שניגשת בשמחה אל הגננת לעטות עליה את כל בגדי הכבוד של שבת מלכתא, כשכולה קורנת מאושר, וזוך של טהרת תינוקות של בית רבן נסוך על פניה. וכך ניגשת במנוחה ובחיוך אל מעמד הדלקת הנרות, בידה מחזיקה את שרביט ההדלקה, באומרה: ברך השם! הודו להשם!… ומעלה את אור הנרות במתינות, ולכל ילדות הגן היתה אורה ושמחה!
בביתה של ילדה זו כנראה ראתה היא הנהגה הפוכה מן הראשונה, כשאמא שלה ניגשת בסיפוק רב להעלות את נרותיה הקדושות, כולה מלאה אושר וברכת תודה להשי"ת על הזכות הגדולה שזכתה לאפות 'חלות' לכבוד שבת, ולבשל את ה'טשולנט' ואת כל שאר המאכלים והמטעמים שהכינה לכבוד שבת ולעונג שבת. וכשמגביהה את ידיה לכסות הנרות בעת ברכתה כדין, ומכסה את פניה השופכות דמעות כמים באותה צלותא עילאה, יורדת השכינה הקדושה אל תוך ביתה, כי היא מקור הברכה.
טיב המוסר השכל המורם לנו, כמה חשוב וראוי להכניס את שבת המלכה, בעת שפורשת את כנפיה על פני תבל ונכנסת אל בתינו פנימה, שנקבל אותה כאורחת נעלה וחשובה מאוד, שיש לקבל פניה במנוחה וברצון, ובשלום ובשלווה, ואל יחר אפך! והלא נמשלת היא שבת מלכתא לכלה הנכנסת לחופה, הלא היא שכינתא קדישא, כמ"ש 'לכה דודי לקראת כלה – פני שבת נקבלה'.
נתאר נא לנו שמגיעה לבית כלה הדורה ביום חופתה, הרי בוודאי ניזהר ונקפיד על כבודה ולא נפריע לקלקל את שמחת ליבה ביומה הגדול, ובוודאי שלא נקבל אותה ח"ו מתוך כעסים וגערות, קפידות ומריבות. וכנודע יש על ענין זה יצר הרע מיוחד, העושה ככל יכולתו להעכיר את האווירה בבית לפני כניסת שבת, וכנראה מזה שיש חשיבות עצומה לקבל פני שבת מתוך יישוב הדעת ומנוחה, ולכן נטפל לזה כל כך להפריע ולמנוע הדבר, זה לעומת זה.
(טיב הקהילה)