עמוד היומי עם גישמאק: שתים דהוצאה שתים דהכנסה
שנינו במשנה, פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב וכו'. וכתב הרע"ב (פ"א מ"א ד"ה פשט), שמטעם זה נקט התנא הוצאה בלשון עני ועשיר, ולא בסתם בני אדם המכניסים ומוציאים חפצים מהבית, כדי להשמיע אגב אורחיה שמצוה הבאה בעבירה אסורה וחייבים עליה, ואף על פי שהיו בעל הבית והעני עסוקים במצוות צדקה, לא נפטרו מחמת כך מחיובם על ההוצאה.
והקשה בתוספות יום טוב (ד"ה פשט) למה באמת חייב לדעת רבי יהושע (לקמן קלז.) שסובר שמי שהיו לו שתי תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת, פטור מחטאת לפי שהטועה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור, וכיון שהיה סבור שמותר לו למול בשבת ובאמת קיים מצוות מילה אינו חייב על שחילל שבת. וכן סובר רבי יוסי (סוכה מא:) שיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות. ואם כן לכאורה באמת צריך לפטור במשנתנו כיון שטעו בדבר מצוות צדקה ועשו מצוה. ותירץ שלא ניתנה שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל, מה שאין כן במילה ולולב שניתנה שבת לדחות אצלם. ומכל מקום הביא בשם הרמב"ם (פירוש המשניות) שכתב טעם אחר למה שדיברה המשנה בעני ולא בסתם אדם, כיון שלשון קצרה היא, שאם לא היה התנא מדבר בעני היה צריך להאריך ולומר 'האיש העומד ברשות הרבים', ובאמרו 'עני' מבואר בלשון קצרה שמדובר באיש העומד ברשות הרבים.
וצריך ביאור תירוצו של התוספות יום טוב שמצוות צדקה חלוקה ממילה, ושבת אינו זמנה כלל. ובקהלת יעקב (מקארלין, חידושים בסוף מסכת שבת) כתב, שנראה שמצות צדקה אינה נוהגת כלל בשבת, שנאמר (שמות טז ה) 'והכינו את אשר יביאו' [ודרשו חז"ל (לקמן קיז.) שצריך להכין כל צרכי הסעודה של שבת מבעוד יום ולא לטרוח בשבת בהשגתם, וכן דרשו (ביצה ב:) שלא יכין בשבת לצורך הימים הבאים], ואם כן אין שייך שיטרח בשבת בהשגת מעות צדקה. ומלבד זה גם אי אפשר לתת צדקה בשבת משום איסור הוצאה. וכיון ששבת אינו זמן מצוות צדקה, נמצא שאינו טרוד כלל, מה שאין כן במילה ולולב שהוא טרוד לקיים המצוה ומתוך זה שכח והוציא הלולב ומל את התינוק שאין זמנו היום, ובזה נחשב טועה בדבר מצוה.
והחרדים (בהקדמה, ד"ה ויש מ"ע שלא יתחייב) כתב שיש מצוות עשה שחיובן בלא שום סיבה אך אין חיובן תמיד רק לזמנים ידועים מן השנה או מן היום, כגון תפלה ותפילין וצדקה. וכתב במגדים חדשים (בסוגייתנו ד"ה וראיתי להחרדים) שדבריו צריכים עיון למה לא תחשב צדקה מצוה תמידית. וכתב שיש לבאר דבריו על פי הקהלת יעקב, שבשבת אין מצוות צדקה נוהגת. אמנם כתב שהוא חידוש גדול לומר שצדקה אינה נוהגת בשבת, ובחינוך (מצוה תעט) מפורש שמצוות צדקה נוהגת בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים.
ויש להעיר בזה, שדעת הקראים היתה שמצוות צדקה דוחה שבת, והתרעמו על הרבנים שאוסרים ליתן מעות צדקה בשבת ובזה הם גורעים ממה שכתוב בשבת (גנזי שעכטער, ח"ב סי' מח). ועיין תשובות הגאונים (שערי תשובה סי' רכב) שדעת אנשי מזרח שטוענים כספים בשבת בכל מקום ובני ארץ ישראל אוסרים, אך בספר החילוקים (סי' לא בהערה) כתב שהכוונה לתכשיטים העשויים ממטבעות של כסף ולא למעות עצמם.
(מתיבתא – פניני הלכה)