"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (כה, ח)
שואל הרמב"ן, מפני מה פרשת תרומה ופרשת תצוה, העוסקות במשכן וכליו ובגדי כהונה, באות אחרי פרשת מתן תורה?
אלא – אומר הרמב"ן – השכינה ירדה לעם ישראל במתן תורה בזכות שתי מעלות שהיו בעם ישראל – ב'בין אדם למקום' וב'בין אדם לחברו'. הם היו שלמים בתורה באומרם "נעשה ונשמע", והיו שלמים באחדותם – "ויחן שם ישראל – כאיש אחד בלב אחד".
על כן ציווה הקב"ה את עם ישראל על בניית המשכן, כדי להמשיך עליהם את מעמד הר סיני, שיהיו בהם שתי מעלות אלו – של תורה ושל שלום ואחדות.
אומר הגר"א (בסוף פרק ראשון של שיר השירים): על ידי שכל עם ישראל נידבו למשכן, היה חיבור ואחדות של עם ישראל. ומהמשכן יצאה תורה לישראל – "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב, ג). לכן נקרא 'הר המוריה', כי משם יצאה הוראה לישראל (תענית טז ע"א). בלשכת הגזית בבית המקדש ישבו הסנהדרין ושם פסקו את ההלכות לעם ישראל – "כי שמה ישבו כסאות למשפט" (תהלים קכב, ה).
לכן כאשר בני זוג מקימים את ביתם הם בונים משכן, המבוסס על חיבור של שני היסודות הללו: שלום בית, המבוסס על תורה ועל חיי תורה. לכן, "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם" (סוטה יז ע"א), 'זכו' – היינו שזכו להשתית את ביתם על אדני התורה, ומכח זה זוכים להשראת השכינה.
התורה – מקור הקדושה
בית המקדש קרוי "תלפיות" (שיר השירים ד, ד), ודורשים חז"ל (ברכות ל ע"א): "תל שכל פיות פונים בו". בית המקדש הוא מקור התפילות. כששלמה המלך בנה את בית המקדש, הוא התפלל לה' שכל גוי שיבוא לבית המקדש ויתפלל – "למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי" (מלכים א ח, מג). והנביא ניבא על בית המקדש (ישעיהו נו, ז): "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".
ואכן, כשהכהן הגדול התפלל על עם ישראל – הוא עשה זאת בבית המקדש. וכשעם ישראל עלו לרגל לבית המקדש הוא שימש להם כ'בית תפילה' והם היו מתפללים בו את תפילותיהם לה'.
שואל הרא"ש (בפרק חמישי של מסכת תמיד), הרי התפילה היא כנגד העבודה, ואם כן, הכהנים שבירכו את עם ישראל במקדש, היו צריכים לברכם בעזרה, מקום הקרבת הקרבנות, ומדוע הם בירכו אותם בלשכת הגזית?
אלא – אומר הרא"ש – אם רצונך שתתקבל התפילה בשמים, תתפלל במקום הכי קרוב לשכינה. והיכן המקום הכי קרוב לשכינה? "אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד" (ברכות ח ע"א). בלשכת הגזית למדו תורה, שם היה מקום התורה וההלכה בבית המקדש, ולכן שם התפילה מתקבלת יותר מכל מקום אחר במקדש!
שיא הקדושה של בית המקדש – הוא קודש הקודשים. ומה היה במרכזו – הארון, ובתוך הארון – לוחות הברית. ומה הסיבה לקדושתם המיוחדת של הלוחות? "מכתב אלוקים", עשרת הדברות.
דברי תורה – הם שיוצרים את הקדושה ואת השראת השכינה בעם ישראל!
הכח של 'תורה' אחת של רעק"א
סיפר רבי יוסף וינטר שליט"א, מראשי ישיבת קול יעקב, שביקר פעם בביתו של גביר יהודי במקסיקו. הגביר הזה למד בישיבת מיר בארצות הברית.
סיפר לו הגביר, שלפני שנים הגיע אליו רבי שמואל בירנבוים זצ"ל, ראש ישיבת מיר בארה"ב, כדי להתרימו לישיבה. רבי שמואל שם לב שפניו של הגביר אינם כתמול שלשום ושאל אותו לפשר הדבר.
סיפר הגביר לרבי שמואל: "אני מצוי בעיצומן של חקירות מטעם חוקרי רשויות המס במקסיקו בחשד להעלמות מס בהיקפים גדולים מאוד. אם יאשימו אותי בהעלמות המס, אני צפוי למאסר ולקנסות בהיקפים של מיליונים, שירוששו אותו מנכסיי".
שאל אותו רבי שמואל: "היכן יושבים חוקרי המס כשהם באים לחקור אותך?"
הגביר התפלא על השאלה, אך אם ראש הישיבה שואל – כנראה שיש דברים בגו. הוא הסיע את רבי שמואל למשרדו והצביע על שני הכסאות שעליהם יושבים החוקרים.
רבי שמואל בירנבוים התיישב באחד הכסאות והגביר התיישב בכסא השני. אמר לו רבי שמואל: "כעת אני אומַר לך חידוש של רבי עקיבא איגר". הוא למד אתו שאלה של רבי עקיבא איגר, ולאחר מכן אמר לו: "כעת אתה יכול להיות רגוע"…
כעבור זמן הגיעו שני החוקרים להמשך החקירות. הם התיישבו בכסאות שבמשרד וחקרו את הגביר במשך שעה ארוכה. בסיומה הודיעו לו: "סיימנו את החקירה, יצאת נקי, התיק שלך נסגר!"…
הגביר מיהר להתקשר לרבי שמואל וסיפר לו בהתרגשות רבה על המופת שקרה לו. הוא, כמובן, תרם תרומה גדולה מאד לישיבת מיר.
אמר לו רבי שמואל: "זה לא מופת, זה כח התורה! קטע קטן של רבי עקיבא איגר יכול לשנות את העולם!"
בית המקדש היה מקום של נס, הכל היה שם מעל הטבע. "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש" (אבות ה, ה) – והכל מחמת השראת השכינה. ומכח מה זכו להשראת השכינה? מכח התורה!
הפה שעוסק בדברי תורה ניצל מכל רע
אחד המלמדים בתלמוד תורה באשדוד התנפחה לו עצם הלסת. הוא היה בטוח שזו דלקת חניכיים פשוטה. הלך לרופא שיניים, אמר לו הרופא שהנפיחות אינה קשורה לשיניים או לחניכיים. הוא הלך לרופא, והרופא שלח אותו בדחיפות לצילום.
המלמד ידע היטב מה סיבת הדחיפות ומה החשד. ברגע אחד חרב עליו עולמו. בצר לו הוא פנה אל הקב"ה: "ריבונו של עולם, במשך עשרים שנה היתה לי קביעות, למדתי בכל יום שתי הלכות ב'חפץ חיים'. לפני חצי שנה הפסקתי. כעת אני מקבל על עצמי לחזור לקביעות שהיתה לי, ועוד אוסיף עליה. ובזכות שאעסוק בפי בהלכות שמירת הפה והלשון, תציל את פי מכל רע".
זה הזמן הטוב ביותר להתפלל, בזמן הבדיקות, כשהנס עדיין איננו גלוי, אלא נס נסתר.
הוא הלך לבדיקות, עשו לו צילום סיטי. למחרת הוא הסתכל על הנפיחות והנה הוא רואה שהיא ירדה, כעבור יום הוא רואה שהיא מוסיפה לרדת, עד שהיא נעלמה כליל. הוא ניגש לרופא, הרופא היה המום, הוא לא ידע להסביר את פשר התופעה.
אבל המלמד הזה ידע! זה קרה בזכות הלימוד ב'חפץ חיים'. פה שעוסק בדברי תורה, ובוודאי בהלכות שמירת הפה והלשון, הקב"ה ישמור עליו מכל רע.
(רבי גואל אלקריף שליט"א -דורש טוב)