במרק ירקות – ברכת הירקות פוטרת את המרק, כלומר, את חֵלֶק המים שבמרק. ואם הוציאו את הירקות מהמרק – אם טעם הירקות ניכר במרק, והם ירקות שבדרך כלל נאכלים מבושלים – כמצוי במרק סלק, מרק בצל, מרק קישואים, וכיוצא בהם – ברכתו 'האדמה'; ואם טעם הירקות אינו ניכר במרק – כמצוי במרק שהתבשלו בו גזר ותפוחי אדמה בלבד – ברכתו 'שהכל'.
ואם כל הירקות שבמרק מרוסקים בצורה שהם עצמם 'איבדו' את ברכתם, וברכתם 'שהכל' – כמצוי במרק עגבניות ומרק אפונה – לדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל, ברכתו 'האדמה'. לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ברכתו 'שהכל', והוסיף, שאף אם יש במרק ירקות קטנים בודדים, כגון כמה גרגרי אפונה, הרי הם 'בטֵלים' למרק, ואין לברך עליהם 'האדמה'. ולדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל והגר"ח קניבסקי זצ"ל, יש לפטור את המרק בברכת 'האדמה' על מאכל אחר.
ומרק ירקות שהתבשל עם בשר – ברכתו 'שהכל', כיון שטעם הבשר שבמרק הוא העיקרי והחשוב לעומת טעם הירקות; והירקות עצמם אינם טפלים למרק, כיון שמטרתם לאכילה מצד עצמם ולהשׂביע, ויש לברך עליהם 'האדמה' בנפרד. ואם הבשר הוּצָא מהמרק, ואוכל את הירקות עם המרק, אינו מברך אלא 'האדמה' על הירקות, והמרק טפל להם. והגרש"ז אויערבך זצ"ל הורה, שאם אכן הירקות לא הוכנסו למרק לשֵׁם אכילה מצד עצמם ולהשׂביע, אלא כדי לתת טעם במרק, כגון עלי פטרוזיליה ושורש סלרי, הרי הם טפֵלים לבשר ולמרק ואין מברכים עליהם בנפרד. וכן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ועוד הורה הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שמרק עוף שעירבו בו ירקות, עיקר התבשיל הוא טעם העוף, ולכן המרק אינו טפל לירקות, ואף אם מברך על הירקות בפני עצמם 'האדמה', יש לברך על המרק 'שהכל' בנפרד.
ומרק שהניחו בתוכו 'מיני מזונות', כגון אטריות, שקדי מרק, 'קרוטונים', וכופתאות ('קניידלך' ו'קרעפלאך') – הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאם כמוּת המזונות גדולה, מברך עליהם 'מזונות', ופוטר את המרק, מפני שהוא טפל למיני המזונות. ולאחר שאכל את כל מיני המזונות, רשאי לסיים את המרק הנותר בצלחת ללא ברכה נוספת. ואם כמוּת המזונות קטנה, באופן שעיקר כוונת האכילה היא למרק – על פי דברי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, אין המרק טפל להם, ויש לברך עליו בנפרד. ואם כמוּת המזונות מזערית, כגון צלחת מרק שיש בה אטריות בודדות, או שקדי מרק בודדים – הורה הגר"ש וואזנר זצ"ל, שהם טפלים למרק ואין לברך עליהם 'מזונות'.
ואם בישל את המרק עם כמות גדולה של כופתאות וטעמן ניכר בו – יתכן שצריך לברך על המרק 'מזונות' אף אם הכופתאות הוּצאו ממנו. והורה הגר"ש וואזנר זצ"ל, שספק זה קיים אף במקרה שהכניסו את הכופתאות למרק לאחר שכבר התבשל, אך הוא עדיין ממשיך לעמוד על גבי האש. אולם, אם הכניסו את הכופתאות למרק בגמר בישולו, סמוך להסרתו מהאש – האוכל מהמרק ללא הכופתאות, אינו מברך 'מזונות'.
* * *
כמה זמן מותר להשתהות בין הברכה לאכילה? מה הקשר בין טמפרטורת המאכל לברכה? ובמה עטף החתם סופר את התפוח לפני שבירך עליו?
בכל ברכה שמברכים לפני הנאה הנאה – דהיינו אכילה, שתייה וריח – או לפני קיום מצוה, אסור להשתהות בשתיקה, או לעבור מחדר לחדר, וכל שכן להפסיק בדיבור, בין הברכה לדבר שמברכים עליו.
וכשהשתהה יותר מ'כדי דיבור' – דהיינו כדי אמירת "שלום עליך רבי" – שלא לצורך האכילה, נחלקו הפוסקים אם צריך לשוב ולברך; ולהלכה, אינו שב ומברך, והוא הדין כשעבר מחדר לחדר, ובתנאי שלא הסיח את דעתו בינתיים. והוסיף הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאף אם השתהה על מנת להקשיב לדברי חבירו וכדומה, אין זה נחשב להפסק.
אולם, אם הפסיק בדיבור, אף במילה אחת, ואף בענייה ל'דברים שבקדושה', כגון 'אמן', קדושה או 'בָּרכו' – צריך לשוב ולברך, אלא אם כן הפסיק לצורך הברכה, או שענה 'אמן' על ברכה זהה, שבדיעבד אינו שב ומברך.
ועל פי האמוּר, אין לברך על מאכל או משקה חמים מאד, או קרים מאד, משום שהמברך עלול להשתהות לאחר הברכה עד שיוכל לטעום מהם. וכן באכילת פרי עם קליפה שאינה נאכלת – כתבו המשנה ברורה, הערוך השולחן והכף החיים, שיש להסיר את הקליפה לפני הברכה, כדי למנוע את ההשתהוּת בין הברכה לאכילה. וטעם נוסף לדבר – שמא ימצא שהפרי אינו ראוי לאכילה, וברכתו תהיה לבטלה. והפרי נקרא 'שָלֵם' לענין הברכה, למרות שקליפתו הוסרה ממנו. ועם זאת, הגר"ש וואזנר זצ"ל כתב, שהחתם סופר זצ"ל נהג בעת אכילת תפוח, לקלפו ברצועה אחת ארוכה, כדי שלא יצטרך להפסיק בין הברכה לאכילה בקילוף התפוח, ולאחר מכן עטף את התפוח בקליפתו כדי שיֵראה שלם בשעת הברכה.
וכן אם יש לכלוך כלשהו במאכל – כתב הכף החיים שיש להסירו לפני הברכה, על מנת למנוע את ההשתהוּת לאחר הברכה, וכדי לברך על מאכל נקי. וכמו כן, אם צריך לשפוך או להשליך חלק מהמאכל לפני שאוכל, יעשה זאת לפני הברכה, הן כדי שלא להשתהות לאחריה, והן משום שיש בדבר בזיון לברכה, שמברך על המאכל ואחר כך משליך את חלקו.
* * *
מהו נוסח ברכת 'בורא נפשות' לדעת המשנה ברורה? מה פירוש המילה "וחסרונם"? ומדוע רצוי לומר את המילים "ברוך חי העולמים" במהירות?
לאחר אכילת 'כזית' מכל מאכל שהוא, למעֵט מאפים ותבשילים ממיני דגן ופירות משבעת המינים, וכן לאחר שתיית 'רביעית' מכל משקה שהוא, למעֵט יין – מברכים 'בורא נפשות'. לדעת המשנה ברורה, נוסח הברכה הוא: "ברוך… בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חֵי העולמים". ויש שנוהגים לומר "שבראת" במקום "שברא". ויש שנוהגים לומר "וחסרונן", וכמו כן, יש שנוהגים לומר "בהן".
ובמשנה ברורה מביא את פירוש הברכה מהטור: "וחסרונם" – צרכיהם ההכרחיים, כגון לחם ומים. "על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי" – בנוסף לכל הדברים האחרים שברא להחיות בהם את הבריות, כגון פירות וירקות. "חֵי העולמים" – השי"ת הוא חיוּתם של שני העולמים, ומהווה את הכל.
ולדעת הגר"א, על פי הירושלמי, צריך לחתום את הברכה בַּשֵׁם: "ברוך אתה ה' חי העולמים"; אולם לדעת רוב הפוסקים, אין לחתום בשם. וכן כתב הערוך השולחן, שהמנהג הוא שלא לחתום בשם, ואין לשנותו. וכך נהג החזון איש זצ"ל, וכן המנהג הרווח בכל ישראל.
ובנוגע לעניית 'אמן' לאחר הברכה, דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שמאחר ובתלמוד בבלי לא נזכרה כלל 'חתימה' לברכה זו, והיא מסתיימת במילים "נפש כל חי", ומה שאנו מוסיפים חתימה, זהו רק כדי לצאת ידי חובה לדעת הירושלמי שסובר שצריך לחתום את הברכה, לכן רצוי לומר "ברוך חי העולמים" במהירות, כדי שה'אמן' שיענו יהיה ב'תוך כדי דיבור' למילים "נפש כל חי". והגר"מ עצמו, נהג לענות 'אמן' לאחר המילים "נפש כל חי".
הצטרפו גם אתם ללומדי ה'דף היומי בהלכה' – עכשיו בכל עמדות נדרים פלוס!