יאיר וינשטוק
יסוד של קדושה וחסד
כמעיין המתגבר שופעים הם הסיפורים של בני ירושלים על הצדיק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע ששבוע שעבר היה יום ההילולא שלו, 'יסוד שביסוד'.
מדי שנה אתה מדמה ששמעת כבר את כולם ואז מתברר לך שיש עוד מעשיות לא מוכרות ולא ידועות כהנה וכהנה. כאותה שמסופרת על הרב שניאור אייזנבך, מבני ציון היקרים שלפרנסתו היה עוסק בתספורת ומספר את ראשיהם של הירושלמים ונוטל בשכרו כמה פרוטות. בין אלו שהיו נכנסים אליו לתספורת היה הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל, שהיה מגיע אחת לחודש. אבל הוא לא היה משלם פרוטות אלא מוציא מטבע "שילינג" שהיה די בו לשליש הוצאות השבת של ר' שניאור.
פעם אחת הרהר ר' שניאור בלבו: כל בני ירושלים משתדלים לזכות במטבע של שמירה וסגולה מאותו צדיק, רבי שלמה. ואילו אני מדי חודש לוקח את המטבע ומשתמש בו להוצאות השבת. בפעם הבאה שהאדמו"ר יגיע אלי להסתפר וייתן לי שילינג, לא אשתמש בו אלא אניח אותו למשמרת. אין צריך לומר שאת מחשבתו זו הגה בינו לבין עצמו ומלבו לפיו אל גילה.
למחרת נכנס אליו הצדיק ולאחר שעלה עליו תער הגלבים והוא נטל ידיו, בהגיע עת התשלום הוציא מכיסו שני מטבעות של שילינג וכך אמר לר' שניאור:
"הפעם אני נותן לך שני מטבעות. אחד תשתמש בו לכל צרכיך, ואילו את השני תניח למשמרת לדורות עולם…".
והמטבע אכן נמצא עד היום בקרב צאצאיו של רבי שניאור.
כשהרבי סירב לתת צדקה
וסיפר הרה"ח רבי אליעזר אקשטיין כי מדי שבוע היה הרה"ק מחלק לבני ירושלים שהצטיינו במידה זו של עניות ואביונות, כסף לצרכי שבת.
בתוך התור המתין יהודי שגם הוא היה מחוסר כל, ובכיסו אין פרוטה לקניית צרכי שבת.
והנה בהגיע תורו, ממשמש רבי שלמה בכיסיו ואומר לו "תם הכסף".
אלא שגם בשבוע שלאחר מכן חזר הדבר על עצמו. כולם מקבלים מטבעות והולכים בשמחה לקנות יין וחלות וכל מה שצריך, ואילו הוא, בדיוק כאשר הוא מגיע, הכסף אזל עד פרוטה אחרונה.
פעם שלישית ורביעית כך. עד שהלה מבין כי לא מקרה הוא. רבי שלמה אינו רוצה לתת לו כסף בשום פנים ואופן. בדמעות בעיניו ניגש אל רבי אליעזר שהיה מקורב אל הרבי ואמר לו: מדוע הרבי אינו רוצה לתת לי? הוא מפלה אותי בין כולם. מדי שבוע כאשר מגיע תורי, הרבי אומר שנגמר לו הכסף.
רבי אליעזר אכן ניגש אל האדמו"ר והציג את הטענה הכואבת. יהודי קבצן ועני הגון. מדוע דווקא כאשר מגיע תורו הרבי אינו רוצה לתת לו ואומר שנגמר הכסף.
רבי שלמה גילה באותה שעה את מסתרי הנהגתו: "יהודי זה" – אמר לר' אליעזר – "עתיד להיות גביר גדול. עשירות תלויה מעל ראשו וממשמשת לבוא. אלא שלפי שעה הוא עדיין עני. אינני רוצה להחתים אותו בחותמת של 'מקבל', כי עליו נגזר שיהיה 'נותן', ואם יקבל ממני פעם אחת יתהפך גורלו".
וכך הווה.
זמן קצר אחר כך, נואש אותו אדם מן התקווה להתפרנס בירושלים, הוא עבר דירה לתל-אביב ושם החל מזלו לפרוח. פתח בית עסק ותוך זמן קצר, כנבואתו של רבי שלמה, נעשה עשיר גדול שחילק ממון רב לצדקה ואכן היה 'נותן' ולא 'מקבל'…
הסיפורים קולחים ומציבים את דמותו של 'רבי שלומ'קה' כפי שהכל קוראים לו, כעמוד החסד והצדקה של ירושלים. אחד מן המסבים בחבורה מספר כי בילדותו למד בתלמוד תורה ' תורה ויראה' והשתייך לארגון "חנוך לנער" של ילדים שהתפללו שחרית מידי בוקר בת"ת. מי שהתפלל כל השבוע במסגרת הת"ת קיבל "צעטאל'ה" ואתו היה הולך אל האדמו"ר, שתמורת הפתק היה מעניק לו מטבע של "חצי גרוש" עם חור… "מידי שבוע זכיתי לקבל מידיו של הרבי הקדוש מטבע של 'האלבע פיאסטער', חצי גרוש", הוא מספר בגעגועים.
מתברר כי לא רק כסף חילק האדמו"ר הקדוש. אלא גם חלות. ביום שישי היה שולח שליחים ובידיהם חלות לחלק למשפחות עניות שלא הייתה להן יכולת לקנות חלות. לכל שליח היה מוסר כתובת מדוייקת לאיזו משפחה למסור את החלות.
אחת השליחות הייתה נערה ירושלמית, שנמסר לה סל בד מלא חלות טריות כאשר האדמו"ר אומר לה ללכת לבניין מסויים, לחלק למשפחות אלו ואלו, ומוסיף מידי פעם בצורה חד פעמית. "לדירה פלונית (באותו בנין) אל תיכנסי בשום אופן".
הנערה צייתה לדברים בלי לשאול שאלות. הרבי אומר- הרבי יודע.
והוא אכן ידע…
לימים באה אותה נערה בברית השידוכין עם אחד מבניה של אותה משפחה שהתגוררה בדירה האמורה, ואז כבר הובן הכל…
ופעם ישב רבי שלמה מסר שיעור (גם זאת עשה בין היתר…) לבני ירושלים. בתוך הדברים אמר: "דעו לכם כי כל השפע שיורד לעולם, עובר דרך ארץ ישראל ומכאן הוא מתפזר והולך לכל העולם".
ישב שם אחד, חכם עיניו, והגיב: "אולי הרבי לא מתמצא בהוויות העולם, ולכן אספר לרבי כי המציאות היא בדיוק להיפך. בכל העולם כולו יש שפע גדול ואומות העולם חיות בטוב ובנעימים ואילו בארץ ישראל אנחנו כאן נמקים ברעב ובמחסור".
נענה האדמו"ר ואמר לו, אינך צודק. ואסביר לך במה דברים אמורים: משל למה הדבר דומה? לגביע גדול שממלאים אותו ביין ומתחתיו ישנה קערה. אם הגביע שלם הוא, הרי היין נשמר בגביע ואף טיפה לא תישפך לקערה, אבל אם יהיה בגביע חור? זה כבר סיפור אחר לגמרי. כל היין יישפך לקערה.
ואף בנמשל כך הוא הדבר. השפע יורד מהשמים לארץ ישראל, אבל אילו היינו זוכים וכולם כאן היו מתנהגים כפי שצריך, ארץ ישראל הייתה משופעת בכל טוב שבעולם. אלא שלצערנו הרב לא הכל עושים את מה שצריך, וישנם כאלו שעושים מה שלא צריך ולכן השפע ניגר מכאן לכל מדינות תבל. אבל ביסודו של דבר השפע יורד לכאן!
(מתוך בקהילה כ"ה אייר תשע"ט)