הרב מרדכי הכהן מלאכי שליט"א – בטחוני בצורי
הסיפור הזה אירע לפני שנים רבות.
חלק מתפקידי בישיבה הוא האחריות על הרישום. הייתי מקבל מהצוות הרוחני את ההחלטות, מי בפנים ומי בחוץ – ומוסר את ההודעות להורים. זהו תפקיד לא נחמד וכפוי טובה, אבל הוא צריך להעשות… ואני משתדל מהמקום שלי לעשות את מלאכתי בצורה הטובה ביותר, מתוך תפלה תמידית שלא אכשל.
באחד הימים קיבלתי טלפון בשעה מאוחרת של יום שישי אחה"צ, עם רשימת שמות של בחורים שנתקבלה לגביהם החלטה חיובית. למרות השעה המאוחרת, קרוב ממש לזמן הדלקת הנרות, העדפתי למסור את ההודעה המשמחת עוד בטרם תפרוש השבת כנפיה. התקשרתי להורים כפי שהספקתי, ובישרתי להם כי בנם נתקבל ב"ה לישיבה.
ביום ראשון, באסיפת הצוות נתקבלו החלטות נוספות, או אז התברר כי נעשתה טעות גורלית.
תרי יוסף בן שמעון איכא, ישנם ברשימה שני בחורים בעלי שם זהה, והבחור שהתקבל ביום שישי הוא דווקא זה שלגביו נתקבלה היום החלטה שלילית באופן חד משמעי… ואילו רעהו הטוב ממנו, הראוי באמת להתקבל, הוא עדיין יושב ומצפה לתשובה בכליון עינים…
כיוון שכך אירע, ברור היה שלא מתקשרים להורים שכבר קיבלו בשורה משמחת כדי לדווח להם כי זה נעשה בטעות. כזאת לא ייעשה, וכיוון שכך – את הנעשה אין להשיב, ושניהם יחד יזכו ללמוד בישיבה.
נוכחתי לראות במוחש כי רבות מחשבות בלב איש, אבל אם נגזר על מישהו שיקבל תשובה חיובית, גם ישיבת צוות של שעות ארוכות ומידע שלילי למכביר לא תמנע אותה הימנו!
ולא, אל תטעו בדברי. לא הבחור הוא זה שנכנס לישיבה בטעות…
מי שחושב שאנחנו מחליטים משהו, הוא זה שחי בטעות! ועוד איזו טעות!
***
חלפו עשרים שנה…
והסיפור הזה כמעט חזר על עצמו…
באחד מימי המבחנים לישיבה, מתקשר אלי מנהלו הנכבד של אחד התתי"ם החשובים בירושלים, ומבקש שאקבל למבחן בחור שלא הוזמן כלל, בשם פנחס לוי (שם בדוי), כאשר הוא מטעים שזו בקשתו האישית. לפעמים לא ניתן לסרב, בפרט כשהבקשה היא למבחן גרידא, ולא לתשובה חיובית…
אמרתי למנהל שישלח את הבחור בשעה 12.00 ואני אדאג שיבחנו אותו. בשעה 1.30 קיבלתי לידי את תוצאות המבחנים של אותו בוקר. שמו של פנחס לוי הופיע שם, והוא היכה את כל הציפיות המוקדמות שלנו.
פנחס לוי פשוט ידע את החומר בצורה מושלמת. הוא גם הרשים את צוות הבוחנים בהופעתו האצילית והתנהלותו הכללית. בקיצע'ר, מסוג הבחורים שמתקבלים לכל ישיבה בזרועות פתוחות! היתה זו הזדמנות פז עבורי, לקבל לישיבה בחור מצוין באמת, ועל הדרך גם לרצות את המנהל ולמלא את בקשתו האישית…
קיימנו דיון קצר בצוות, ואחר הרמתי טלפון לאביו של פנחס לוי, מסרתי לו דרישת שלום נלהבת מבנו המוכשר, והודעתי לו שהתשובה חיובית. האב קיבל את הבשורה בשמחה גלויה ואף בהפתעה בלתי נסתרת על המהפך המהיר…
מספר דקות חלפו והאב מתקשר אלי, כשהוא נשמע מבולבל ונבוך… בנו שב הביתה זה עתה מאוכזב ושבור, וסיפר שהוא לא הצליח לאתר את הכתובת… אחרי שעתיים של שיטוט באזור הוא חזר הביתה מבלי לדרוך על מפתן הישיבה כלל, ובוודאי שלא נבחן…
בדיקה קצרה הבהירה את אשר אירע…
באותה שעה שהזמנתי את פנחס לוי למבחן שלא מן המנין, הוזמן ברשימה המקורית "במקרה" בחור נוסף הנושא את אותו שם… ופנחס לוי המקורי, אכן היה בחור מיוחד במינו, למדן ומתמיד ומוכתר בכל מידה נכונה… כזכור, אחרי שנתתי לאבא תשובה חיובית, ולו בטעות, "אין אחר מעשה בית דין כלום", ודרכו של פנחס לוי השני היתה סלולה להתקבל בעקבות הטעות האומללה… אבל כשהבחור כלל לא נבחן והטעות זועקת מאליה, הכלל הזה לא חל…
וכך נוכחתי שוב, כשמלמעלה לא נגזר, גם טעות שלומיאלית ככל שתהיה לא תעזור… וכך נאלץ פנחס לוי השני לשוטט ברחובות שעתיים ולא למצוא את בנין הישיבה, לא זכור לי עוד מקרה כזה! כל זאת כדי שפנחס לוי המקורי הוא זה שיתקבל, ולא מישהו אחר שאינו ראוי ומתאים!