מאת: הרב אליהו הנדלס
המשפיע כ"ק האדמו"ר מדינוב שליט"א אשר איתן מושבו בעיר 'ביתר עילית' סיפר לאחרונה בשבת פרשת בשלח מעשה נורא אשר היה לו עד ראיה מכלי ראשון!
וכך סיפר: אחד מבאי בית מדרשינו כאן בשכונה – אברך רך בשנים, תלמיד חכם ומרביץ תורה אשר טפלי תליה ביה נפל למשכב, עקב בעיה חמורה בחוליות שבחוט השדרה, עד שלא היה יכול לעמוד על רגליו, וזה למעלה משבעה חודשים היה רתוק בביתו למיטת חוליו.
מי שמבין מה זה חוט שדרה, יודע שזה מקום רגיש ביותר בגופו של אדם, ומה חמורה הבעיה.
האברך נעשה מרותק למיטת חוליו, ומאז ביתו נעשה בית ועד לחברים הקרובים המחליפים משמרות לעזרו ולסעדו לשהות ליד מיטתו.
האברך הוצרך לעבור טיפולים שונים ומורכבים, וכאן בארה"ק הרופאים לא הבטיחו שאחרי הניתוח יחזור לאיתנו, להלך על רגליו כאחד האדם. בעצת גדולי העסקנים יצא כמה פעמים לאירופה לצורך ניתוח מורכב זה. האברך אכן עבר מסכת ניתוחים וטיפולים אשר היו צריכים להוות עבורו אור בקצה המנהרה. אך המה כשלו גם נפלו. היינו דאמרי אינשי 'הניתוח הצליח, והחולה… נושא את חוליו'. ה' ישמרנו.
אולם האברך דנן לא הפסיק לבטוח להאמין ולקוות ולצפות לישועת ה', לא נתן לצאצאיו ולבני משפחתו ליפול בחבלי היאוש, כשהוא מתאזר שוב ושוב בעוז ותעצומות תוך אמונה ותפילה כי כעת כבר קרובה ישועתו לבוא!
בתקופה האחרונה גילו בבית חולים מרוחק אי שם בארה"ב, כי ישנו רופא גדול המוכן לנסות לנתח שוב את חוט השדרה, עסקנים המליצו על כך, שמא ואולי משם תבוא הישועה, והאברך התכונן לנסוע עדייה למען יוכל להיות בריא בנפשו ובגופו, ולעבוד את ה' יתברך בלבב שלם.
כמובן השהות של ניתוח כזה הוא חודשים רבים בארץ ניכר עד לניתוח, התאוששות, שיקום והמסתעף, והחולה צריך אז לויו צמוד כל הזמן, והנה מסיבות טכניות לא היה בידי מי מהחברים שעתו בידו ללוותו למסע נדודיו בארץ הרחוקה, לא מן הקרובים ולא מן הרחוקים. ומתוך חוסר ברירה נפל הגורל על בנו בכורו מחמד ליבו שהוא יסע ללוות את אביו. בנו בכורו זה אמנם עדיין בחור היה, אך ברירה אחרת לא היתה על הפרק.
אמנם מחנכי אותו בחור ורמ"י ישיבתו התנגדו לכך תחילה בכל תוקפם, הרי לא יתכן שבחור בגיל כזה ישהה כל כך הרבה זמן מחוץ לכותלי הישיבה, ובפרט היתה טענתם בפיהם 'הרי בגיל השידוכים הוא הבחור, ומי יודע, אולי צעד כזה יפריע לו בשידוכיו ובשמו הטוב…'
אכן לא היו לו לאברך זה הרבה ברירות, וולאחר התייעצות עם רבניו ובלית ברירה נפל הגורל, והבחור היקר נתלווה לאביו במשך חודשיים ימים, במהלכם ליווה את אביו שם בארה"ב ודאג לו לכל הנצרך בכל האופנים ובמסירות רבה.
כעבור חודשיים ימים שבו האב ובנו מביקורם בארה"ב, והבחור נכנס חזרה לישיבתו לעסוק בתורה כבימים ימימה. בתקוה ובתפילה שחיסור כל כך רציני מהישיבה לא תזיק לו ברוחניות ובגשמיות…
ושמעו נא רבותי להתפתחות המפתיעה: השבוע מיודעינו הבחור היקר שבר צלחת למזל טוב עם הכלה החסודה!
עם מי?
עם בתו של מי?
בת לאחד מחשובי קרתא שהזדמן לאותה ארץ נוכריה עקב דבר מצוה בדיוק בימים בהם שהה הבחור בארץ נוכריה וליווה את אביו במסירות, הלה ראהו שם ועקב אחר התנהגותו ואצילות נפשו של הבחור בעת עוזרו לאביו שליט"א ובכלל בכל הליכותיו, וגמר אומר שבחור זה מתאים לבתו…
המוסר ההשכל העולה מסיפור זה מתפרץ לבד…
שומר מצוה לא ידע דבר רע!
אף פעם!