התורה כוללת רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. זה אומר לנו שעבודתו העיקרית של היהודי היא ב"סור מרע", ביכולת לשלוט ביצרים, ברצונות ובתאוות של הנפש הבהמית.
כשנתבונן נראה שכל שס"ה המצוות של "לא תעשה" שאנו מוזהרים בהן, למעשה מושתתות על יסוד אחד: שליטה עצמית. לא לגנוב, לא לאכול בשר בחלב, לא לאכול חמץ בפסח – העמידה בכל הנ"ל תלויה ביכולת לומר 'לא'! לאדם המפתח שליטה עצמית קל לעמוד בכל השס"ה, ולעומתו, מי שלא סיגל את היכולת לומר: לא! יתמודד בכל פעם מחדש. ברור שכל אחד, בהתאם לתכונות נפשו, מתמודד בחלקים אחרים, אבל הרעיון הבסיסי הוא פיתוח השליטה העצמית.
ידועה אמרה בשם צדיקים שפירשו: "ומותר האדם מן הבהמה אין", כלומר, כל היתרון שיש לאדם לעומת הבהמה הוא ביכולת לומר 'אין' – לא! בעל חיים חי לפי אינסטינקטים, אין לו בחירה, אין לו יכולת להתגבר על הנטיות הטבעיות שלו. לעומתו, האדם מסוגל לומר לעצמו – לא! את זה אני לא עושה! את זה אני לא אוכל! לשם אני לא נכנס!
אשראי ו(לא) טוב לי
כאן אנחנו מגיעים לנושא יסודי בחינוך. מעבר לכל הנאמר לעיל בנוגע לקיום התורה והמצוות, יש כאן משהו שורשי הנוגע לעצם החיים. אנחנו מגדלים כיום את ילדינו בדור שבו הכול זמין ונוח. כיום אין הגבלה של כסף; לכולם יש כרטיסי אשראי ופנקסי צ'קים. אין היום כמעט הבדלי מעמדות, כולם חיים ונהנים; השאלה אם זה מכסף שיש או ממינוס בבנק…
היום חייבים לחנך ילדים להיות מסוגלים לשלוט בעצמם ולומר – לא! ולאו דווקא בדברים אסורים, אלא גם בדברים מותרים. כיום, בדור השפע, קל מאוד להתפתות ולהסתבך.
לצערנו, לא נדיר למצוא זוגות צעירים שבקושי התחילו את החיים, וכבר מסובכים בחובות ועיקולים בגלל מערכת סלונית חדישה וכל מיני מותרות שהיו חייבים(!) לקנות, וכל זה ממה שלא היה להם, והכול משום שלא למדו לומר לעצמם לא!
כיום נטלו מאיתנו שני דברים:
- את הבחירה – אנחנו קונים היום מה שכמה אנשי פרסום מוכשרים החליטו בעבורנו שאנחנו חייבים. אנחנו מוצפים בפרסומות, וככל שנדמה לנו שזה לא משפיע, זה משפיע, ועוד איך! אנשי פרסום הם אנשים שלמדו היטב את הנושא, למדו איך עוקפים את כל מנגנוני ההגנה ומגיעים לכיס.
רק נציין, שעד לפני מאה שנה לא היה קיים ענף בשם פרסום. אנשים קנו מה שהם צריכים, ובחרו את המוצר שהיה האמין והטוב ביותר. היום הענף הזה הפך להיות חלק אינטגראלי מכל מפעל, והוא גורם לנו לקנות גם, או אולי בעיקר, את מה שאנחנו לא צריכים, וגם לקנות את מה שנראה ונשמע טוב, ולא בהכרח את מה שטוב באמת.
- את ההגבלה הכלכלית – בעבר חיו במה שהיה; העני היה עני, כי פשוט לא הייתה לו אפשרות לחיות מעבר למה שהיה לו. לא היו בנקים, לא כרטיסי אשראי ולא צ'קים, חיו במה שיש. אומנם היה להם פחות, אבל הם לא פיתחו חרדות מה-1 לחודש ומ-20 וה-15.
היום אין לנו לוקסוס כזה. אנחנו מתמודדים עם פיתויים. אתה רק פותח חשבון בנק, וכבר קיבלת אשראי של כמה אלפי שקלים לבזבז, ללא שהרווחת שקל. אתה רק נכנס לסופר, וכבר שיירה של דיילים מציעים לך כרטיס אשראי שבו מסגרת עד חמשת אלפים שקלים, ללא שום התחייבות מצידך.
היום כל אברכצ'יק מסתובב כשבכיסו אוסף כרטיסי אשראי, או במילים אחרות, אוסף מלכודת לחובות בסדר גודל של עשרות אלפי שקלים. ומי מדבר על צ'קים, שם אתה בכלל יכול לחגוג, עד ש…
ברקסים לחיים
כך שבדור שלנו, אם לא נגדל ילדים בעלי יכולת איפוק, אם לא נתקין להם "ברקסים" בנפש, ה' ישמור מה יקרה כשהם יגדלו…
רק ילד או ילדה שבצעירתם רצו כל מיני דברים, ולא קיבלו, משום שאצלם בבית חיו בחשבון, קנו כשצריך ואת מה שצריך, מפתחים כוחות נפש להתמודד עם התחושה שעל אף שאני רוצה משהו, אין לי… זאת על אף שבשעת מעשה, כילדים, הם הרגישו ש'רק אצלנו בבית לא קונים', ו'לכולם יש', ועוד אמירות מוכרות מסוג זה…
ילד כזה, כשיתבגר ויראה ספה 2 + 3, יוכל להגיד לעצמו: אני באמת רוצה, זה באמת מחיר מציאה, אבל אין לי…
ילדים הגדלים בבית שבו בסוף השבוע כבר חסרים כמה מוצרים – העוגיות חוסלו, העגבניות שנשארו רכות, ואין גבינה, ובכל זאת, חיים ומחכים בסבלנות לקנייה השבועית – יצאו מחוסנים לחיים; כשהחינוך בבית היה כזה, הרי גם אם אחרי החתונה לא יהיה לו את המבחר שהיה בישיבה, והיא לא תוכל לקנות את המעדן האהוב שהייתה רגילה לאכול בבית הוריה, הם ישרדו וישמחו.
לעומת זאת, בבתים שבהם הכול מותר והכול זמין, גדלים ילדים שברירים, רגישים ובלתי מחוסנים, שמי יודע איך יתמודדו בהמשך החיים.
אל תהיו 'כסוס'
חובה לציין, שכמו בכל תחום, צריך גם כאן לנקוט בדרך הממוצעת. הורה שירצה לגדל ילדים מחוסנים במיוחד, שאינם זקוקים לכלום – לא יצליח. זה דומה לאותו איכר שהחליט באחד הימים להפחית מהמספוא שהיה נותן לסוסו, והנה, הסוס עבד כרגיל. בימים הבאים הוריד עוד ועוד, עד שהסוס היה חי על פירורים ממש, אבל ביום בהיר אחד הסוס פשוט קרס ומת.
הצטער האיכר, בכה ואמר: חבל, עוד כמה ניסויים נוספים, והיה לי סוס שאינו צריך לאכול בכלל!…
לא להגזים!… בבית שבו חוסכים ומקמצנים יותר מדי, מגדלים ילדים רעבים ברמת סיכון גבוהה מאוד של הסתבכויות. ילדים אלו מרגישים צורך לפצות את עצמם על שנות הרעב, ומגזימים לצד השני.
כך שהאיזון הוא מילת המפתח. חייבים לתת, וחייבים גם ללמד ילדים להתמודד עם 'לא' ועם חסר, וכך בס"ד נגדל ילדים בריאים, שמחים ומאושרים.
שליטה כשיטה
הרעיון הבסיסי הוא להעריך כל בדל של שליטה עצמית. להעריך ילד שיודע לחסוך, ולשמור על דמי כיס שיש לו. להעריך ילד שבתחילת השנה המשיך להשתמש (מרצונו!) בקלמר משנה שעברה. ילדים כאלו רואים ערך בשליטה עצמית, ולא רואים בזה מסכנות.
קל וחומר שעלינו להעריך כל התגברות ואיפוק בדברים הנוגעים לאיסורי תורה. ילד שלא אכל ממתק, שאומנם היה כשר אבל לא מהודר, יזכה במחמאה. ילד שוויתר על ממתק לאחיו, ילד שלא הלך למקום שאינו בתכלית ההידור – יזכו בהערכה, יזכו בכבוד.
נסביר לילדים שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, כי רק מי ששולט ביצריו הוא בן חורין. זאת לעומת אומות העולם שעושים 'מה שבא להם', והם אינם בני חורין, אלא עבדים נרצעים לתאוותיהם.
הכול עניין של הסברה. כשילדים קולטים שהגדלות היא באיפוק, הם מרגישים גדולים, הם מרגישים סיפוק בהתגברות ובהימנעות. זאת לעומת מצב שבו הכול נעשה רק מחוסר ברירה, מאחר שאסור וכדו', ואז הילד מרגיש פספוס, וחבל.
לקבלת גישה לתכני חינוך נוספים מאוצרו של המחנך הרב פנחס ברייער לחצו כאן>>