הרב ישראל ליוש
"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע" (כג ז)
שתי הוראות לדיין בפסוק זה: להתרחק מדבר שקר, ולחזר אחר זיכוי הנידון, שאם יצא מבית דין חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות, מחזירין אותו. ואם יצא מבית דין זכאי, ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה, אין מחזירין אותו.
נראה כי קשר הדוק בין שתי הוראות אלו, כי אחר שמצווה התורה את הדיין להתרחק מן השקר, היא מבארת מהי אמת ומהו שקר? כי אמנם ההתעלמות מלימוד חובה שנמצא אחר הדיון, נראית כמו שקר, שהרי האמת אינה מתבררת, מכל מקום אמת לאמיתה היא, מפני ש'אמת' ו'שקר' הם לא תמיד 'נכון' ו'לא נכון', אלא מה שישר הוא 'אמת' ומה שאינו ישר הוא 'שקר', והתורה קבעה שלחזר אחר זכויות הזכאי זו ישרות, ועל כן ההתעלמות מלימוד החובה, לא זו בלבד שאין זה שקר, זו אמת צרופה ומוחלטת, כי כך קבעה התורה!
'אמת' – כותב בעל ה'מכתב מאליהו' זי"ע – הוא מה שמביא לתכלית הטוב ולרצון הבורא, ו'שקר' הוא מה שגורם הצלחה לשר השקר ה'סטרא אחרא'.
בזה מבאר הרב דסלר את נטילת ברכות יצחק מעשיו ליעקב. אמנם נראה כי יעקב הוא אשר הערים ונטל את הברכות בגניבה, אבל לא כן הוא, שהרי הוא הוציא אל הפועל את תכלית רצון ה', ושקר לשם אמת, הוא אמת! ודוקא עשיו, מייסד שיטת הצבועים, כלשונו של הרב דסלר, המבקש לעשר את המלח בשעה שעובר עבירות חמורות בסתר, הוא איש השקר המוצג בערמה כאיש נכבד, ובאמת כל מעשיו הם כלי לחיים מזויפים, חיי שקר ומרמה.
♦♦♦
מרן ה'חפץ חיים' זי"ע קבע מהו הסרגל הישר למידת האמת! כפי שסיפר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: פעם ביקש ה'חפץ חיים' מאחד הגדולים שבדורו לנסוע יחד עימו אל אדם אחד להשתדל בענין ציבורי. הלה סירב, וטען שטעמו כמוס אך אינו יכול להיענות לבקשה.
כששמע ה'חפץ חיים' את תשובתו, אמר כאילו מדבר אל עצמו: "אם בן אדם יכול לומר את הסיבה לפני הקב"ה, זה בסדר…" מיד חזר בו אותו גדול ונענה לבקשת החפץ חיים לנסוע ולהשתדל בענין.
♦♦♦
חז"ל התירו לשנות מפני השלום, ואף היתר זה הוא מפני שהאמת והשקר נמדדים על פי אמות מידת התורה הק', והיא אשר קבעה שהשלום הוא סיבה שבעבורה שינוי מן האמת הוא אמת…
שבת אחת רעיית הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל המליחה בטעות את אחד הסלטים יתר על המידה, עד כדי כך שאחד הנכדים שטעם מהסלט, נאלץ לצאת מהשולחן ולפלוט אותו מהפה…
לעומתו, הרב אלישיב גם טעם מהסלט המלוח ופניו לא שינו צורה, הוא גמר את הסלט, ואף החמיא עליו לרבנית: "זייער גוט! זה היה טוב מאוד…!"
עוד מספר נכדו הרה"ג ליפא ישראלזון שליט"א: פעם נשאל הרב אלישיב על אדם שהוזמן לאירוע שהאוכל שם הוא בהכשר שהוא לא סומך עליו, אם מותר לו לשנות מהאמת ולומר שהוא בדיאטה ועל כן אינו אוכל?
"ודאי מותר לשנות, הרי זה בכלל 'דרכי שלום'", ענה הרב, והוסיף: "אך אם מדובר בהכשר מפוקפק, ויש חשש שיאמרו שלולא הדיאטה הוא היה אוכל מהכשר זה המוטל בספק, אזי עליו למחות ולהצהיר שאינו אוכל כשרות זו…"
♦♦♦
אך עלינו לדעת כיצד להשתמש עם היתר ה'דרכי שלום', כפי הסיפור הבא: דאגה רבה דאג הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל לקשיש חולה שהיה מאושפז בבית חולים, והרופאים החליטו שאין להם דרך לסייע לו יותר, ועל כן שחררו אותו מבית החולים. בדאגתו, פנה רבי שלמה זלמן לאברך וביקש ממנו לטכס עצה כיצד להחזירו לבית החולים, הדבר כרוך ב'פיקוח נפש' ממש… התחנן רבי שלמה זלמן בפני האברך.
רעיון נועז עלה בלבו והוא נגש מיד להוציאו את הפועל, הוא הביא את החולה לבית החולים, השכיב אותו על אחת המיטות, וסיפר לרופאים כי הוא מצא את האיש מוטל ברחוב, ואין לו מושג מיהו ומי קרוביו… הרופאים בדקו את החולה, ואכן ראו כי עליו להישאר בבית החולים להמשך טיפול ולהשגחה צמודה.
בתום הפעולה הנעוזה, הגיע האברך לרבי שלמה זלמן וסיפר לו בהתרגשות ובשמחה כי מילא את בקשתו והחולה אושפז שוב בבית החולים, ואף סיפר לו כיצד הערים על הרופאים בבית החולים…
לפליאת האברך, פני רבי שלמה זלמן הרצינו ובמקום להודות לו על הפעולה האמיצה, נראה היה כי אינו שבע רצון ממנה… "אכן עשית את אשר היה מוטל עליך, ואני אסיר תודה לך על כך, אך מדוע אתה מחייך…? אמנם 'פיקוח נפש' התיר לך לשקר, אבל מי התיר לך לעשות זאת בשמחה…? היית צריך לספר לי זאת בבכי ובעצבות…"