"אלוקי אברהם וגו' קטנתי מכל החסדים וגו', הצילני נא מיד אחי מיד עשו" וגו' (לב, י-יב).
הזוהר הקדוש בפרשה דידן (ח"א דף קסט.) לומד מפסוקים אלו סדר תפילה: ראשית, במה שהקדים יעקב אבינו עליו השלום שבח הבורא לפני בקשתו, ללמד שצריך איש ישראל לסדר תחילה את שבח הבורא, ורק אחר כך לבקש בקשותיו. שנית, שצריך לפרש בשפתי פיו בברור את תפילתו ובקשתו, ולא להסתפק בתפילה כללית בלשון כוללת של הצלחה.
אבי מורי בעל 'מעדני השולחן' זצ"ל, התייתם בגיל שמונה, ואינו זוכר הרבה מבית אביו הגאון הצדיק רבי גמליאל רבינוביץ, ראש ישיבת קישענוב זצוק"ל. בין הדברים שנותרו חרותים בזכרונו והיה מספר על כך תמיד, הוא בענין התפילה:
לפעמים בעת התפילה היה חומק אל תחת טליתו של אביו, שהיתה משולשלת על כל ראשו, כשפניו הקדושים מוסתרים בתוכה. בתור ילד קטן הוא השתוקק מאד להשתתף עמו בתפילתו, ושם ראה את אביו הצדיק שופך נהרות של דמעות בתפילתו הנרגשת!
כל אימת שנזכר בכך, למרות שעברו כבר יותר משמונים שנה מאז, היה בוכה מחדש, באמרו שנשפכו שם שני נהרות של דמע!
*
האחים הקדושים, רבי אלימלך והרבי רבי זושא זצוק"ל, בעת שערכו את גלותם הידועה, הגיעו לעיירה אחת בפולין של מעלה, שם מצאו בחור בעל נשמה גבוהה ונעלה, שהיה זורח ומאיר בשמים ובארץ. הם התפלאו כיצד זכה לאור מופלא רום מעלה כזה, ושאלו את אמו איך זכתה לבן חשוב כזה, שמא בעלה תלמיד חכם או צדיק נסתר וכיוצא.
אך האם סיפרה להם שבעלה הוא איכר פשוט, אבל בכל שבת כשהוא שר בדבקות ובכיסופין את זמירות השבת, כאשר מגיע לפיסקה: "ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות" וכו', הרי הוא פורץ בבכי גדול מאין הפוגות. זמן רב משתפך הוא בדמעות, ופעמים שהוא נופל מתעלף לארץ מתוך תפילתו, וצריך לעוררו ולהקימו.
"אם כן", אמרו האחים, "הרי הכל מובן, שכן אין לך דבר העומד בפני התפילה!"…
ואכן גדל הנער, וברבות הימים נעשה לאחד מגדולי צדיקי הדור, הלא הוא הרב הקדוש רבי דוד מלעלוב זצוק"ל.
ללמדנו עד היכן מגעת כוחה של תפילת אבות ואימהות על בנים. יש להרבות בבכיות ותחנונים להצלחת הבנים והבנות בכל ענייניהם לטובה ולברכה.
*
תפילתו של מורנו, הגאון הצדיק רבי זונדל קרויזר זצוק"ל, היתה בדבקות פנימית, ותמיד קבועה ומסודרת. בהזדמנות אחת אמר לי, שמעולם לא דילג סדר קרבנות בתפילה.
הוא היה יושב במנוחה, ואומר במתינות ובישוב הדעת את כל סדר התפילה, מילה במילה, מתחילה ועד סוף, בכוונה גדולה כמונה מעות.
במכתב אחד שכתב לנינו, בחור בר מצוה, הוא מבקשו להתחזק בענין התפילה, וכה כותב לו:
"תזכור תמיד שתפילתך היא לפני ה', ושרק הוא יכול לעזור ולסייע לך בכל דבר! תתבונן ותחשוב בזה, שכל דבר ממש הן דבר קטן והן דבר גדול, הכל בידו יתברך בלבד, ולכן יש לבקש ולהתפלל על כל דבר".
*
רבינו הגדול, בעל ה'חפץ חיים' זצוק"ל, היה תמיד מתפלל מתוך הסידור דייקא. גם את ברכת המזון היה מברך מתוך סידור, ואפילו ברכות רבות, כגון ברכת 'אשר יצר' וכיוצא בזה, את הכל היה אומר רק מתוך סידור.
*
שמעתי שהגיע פעם לפני הרבי הקדוש השרף מרוז'ין זצוק"ל, יהודי שהיה סגפן גדול. הוא היה מרבה להתענות בכל עת מצוא, אך כנראה כתוצאה מכל אותן תעניות וסיגופים נחלש גופו, ולא היה יכול לעסוק בתורה ותפילה כהוגן.
הרבי הקדוש ציוה עליו להפסיק לאלתר עם כל התעניות והסיגופים, ובמקומם להתחיל להתפלל מתוך הסידור מילה במילה.
בשעתו חשבתי שהטעם להוראה זו, שאצל חסידים, כידוע, לא אחזו מתעניות וסיגופים, שמפריעים מאד את השמחה הנדרשת בעבודת השם. אך לאחר שהעמקתי בדבר ראיתי, שגם זו עבודה קשה לא פחות מלהתענות יום יום, כשצריך להתפלל אך ורק מתוך הסידור מילה במילה, ולא לומר שום תפילה בעל פה…
*
סיפר לי איש נאמן מיקירי קרתא דשופריא, שהוא מקפיד מנעוריו לומר 'תיקון חצות' בכל לילה.
פעם אחת מחמת סיבה מסויימת לא התעורר בחצות, ובדיוק באותו לילה פרץ גנב אל תוך ביתו, ומתוך הרעש שנוצר התעורר תכף לאמירת 'חצות'. מיד כשיצא מחדרו נבהל הגנב על נפשו, וברח בלא שהספיק לגנוב כלום.
והראיתי לפניו דברים מפורשים שכתב מוהר"ן זי"ע מברסלב, בספר המידות (ערך גנבה וגזלה חלק שני, סעיף קטן ה), וזה לשון קדשו: "על ידי אמירת תיקון חצות, ניצול מגנבים". עד כאן לשון קדשו...
*
סיפר לי הרב הגאון רבי ירחמיאל ישראל סקולא שליט"א מארצות הברית, "סאדאוונאר רב", אחד מן הרבנים החשובים והוותיקים שבאמריקה, שזכה להסתופף רבות בצילא דמהימנותא דהגאון הקדוש מסאטמאר זצוק"ל, בעל 'ויואל משה', על יהודי אחד מבני קהילתו, הלא הוא הרב ר' יהושע בערטראם הי"ו, שהצטרף אליו מדי שנה לנסיעה אחת אל הרבי, והיה הרב נכנס עמו יחדיו בקודש פנימה להגשת הפתקא ולקבלת ברכה, והיה ממליץ עבורו אצל הרבי.
שנה אחת, הניח רבי יהושע על שולחן הרבי ביחד עם הפתקא 'פדיון' גדול מאד, בסכום עתק היוצא מן הכלל. הרבי ברכו כדרכו בכל טוב, אך לאחר שיצאו חשש הרבי שמא נתן האיש מעבר ליכולותיו, וביקש לקרוא לפניו שוב את ה'סאדאוונאר רב', ושאלו אם לא יצא רבי יהושע מגדרו הפעם, והאם יכול הוא להרשות לעצמו 'נתינה' שכזו.
ענה הרב בחכמה: "אם יכול הוא או לא, זהו העסק שלו. הרבי צריך רק להתפלל שיוכל תמיד לתת עוד כהנה וכהנה, ולהוסיף על נתינותיו פי כמה וכמה"…
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')