אלעזר גולדברג
כמו בכל רחבי הארץ, גם תושבי העיר 'פתח תקוה' ביקשו להרוות את צימאונם בעסק התורה בקביעות ונרשמו למסלולי הלימוד והבחינות ב'דרשו'. אך דא עקא, מוקד מבחן לא היה קיים בעיר עד השנים האחרונות והנבחנים נסעו למוקדי המבחנים בבני ברק או בערים הסמוכות. כל זאת השתנה עד שהגיע הרב החשוב רבי יהודה צדוק שליט"א ולקח על עצמו את עול הקמת מוקד מקומי לזיכוי הרבים ומהר מאוד התפתח המוקד ועשה מהפכה של ממש בקהילות התורניות בעיר. שוחחנו עמו כדי לשמוע איך יזם את פתיחת המוקד וכיצד פועל המוקד כיום.
מתי התחיל החיבור שלך עם ארגון 'דרשו' וכיצד ומדוע יזמת את פתיחת מוקד המבחנים בעיר?
את ארגון 'דרשו' אין מי שלא מכיר וגם אני כמו רבים אחרים החלטתי להצטרף למסלולי הלימוד והמבחנים כבר לפני הרבה שנים. מאחר שהתגוררתי ב'פתח תקוה' ובה לא היה קיים מוקד מבחנים, נסעתי מדי חודש בחודשו לבני ברק ונבחנתי באחד מהמוקדים הקיימים שם. עם השנים נודע לי על תושבים רבים מהעיר שנוסעים גם כן להיבחן בערים אחרות וחשבתי לעצמי: מדוע לא קיים מוקד מבחן ב'פתח תקוה'? החלטתי ליזום פתיחת מוקד כזה ולפני חמש שנים פניתי להנהלה בירושלים והסברתי את נחיצות הענין והתועלת שתצמח לרבים מכך ונעניתי מיד. המוקד נפתח בהצלחה רבה וכיום נבחנים בו באופן קבוע מדי חודש כשבעים נבחנים! כשבסמוך למוקד שלנו נפתח גם מוקד מבחנים בימי חמישי בערב, שם נבחנים עוד כשלושים בני תורה על דף היומי בבבלי.
רוב הנבחנים מתחלקים לשני המסלולים הפופולריים – מסלול 'קנין תורה' על דף היומי בש"ס בבלי ומסלול 'דף היומי בהלכה'. ישנם מעט נבחנים במסלול 'דף היומי בירושלמי' וכן במשניות ולאחרונה נוספו עוד כעשרים נבחנים במסלול החדש 'עמוד יומי' וידוע לי על רבים מתושבי העיר שלומדים את החומר החודשי לפי המסלול למרות שעדיין לא נבחנים.
מה גורם לך לטרוח ולהתמסר למוקד למרות כל הטרחה?
ראשית, יש בזה זיכוי הרבים גדול מאוד, כי מסלולי 'דרשו' הם 'מחייב' עבור כלל המשתתפים ללמוד היטב ולזכור את התורה. האוירה הטובה שיש במשך כל החודש בבית המדרש והידיעה שיש מסגרת קבועה ומחייבת של בחינות, גורמת לרבים מתושבי העיר, אברכים מופלגים לצד 'בעלי בתים', מבוגרים לצד ילדים, לעסוק יחד בחומרי הלימוד ולשנן אותם בכל שעות היממה כשהמגמה היא להצליח במבחן שמתקיים במקום בסוף החודש. וכי יש 'זיכוי הרבים' גדול מזה?!
מלבד זאת, כאשר אני רואה את המגוון העצום של הלומדים והנבחנים והמאמץ שכולם עושים יחד כדי לעסוק בתורה, לסכם ולזכור את החומר, ממלא אותי בסיפוק והנאה גדולים מאוד. אציין למשל כמה מקרים חריגים שדוחפים אותי קדימה להמשיך לנהל את המקום. אברך תלמיד חכם שנבחן אצלנו בקביעות, מגיע כבר בתחילת זמן הבחינה, לוקח את כל המבחנים הקיימים אצלי ומשיב על כולם ללא יוצא מן הכלל! ש"ס בבלי וירושלמי, משניות ו'משנה ברורה', ספרי מוסר ועוד וגם את המבחנים המסכמים הוא עושה. אין לי מושג איך הוא מצליח לעשות זאת… כמו כן יש אצלנו גם יהודי חשוב ומבוגר כבן שמונים ויותר שמגיע בקביעות להיבחן בשני מסלולים, בדף היומי ובהלכה, הוא לא מדלג על שום מבחן ולעיתים משקיע בכתיבת התשובות כמה שעות, זה פלא גדול מאוד בעיני! בנוסף, ישנם גם ילדים בני שתים עשרה ושלוש עשרה בין הנבחנים, דבר מדהים לכשעצמו וכמו כן ישנם אנשי עמל שלמרות שלא נראה שעוסקים כל היום בתורה הם מגיעים באופן קבוע להשתתף במבחן. ברור לי לגמרי שאילו המוקד שלנו לא היה קיים, הם לא היו לומדים ומשננים את החומר ובודאי שלא נבחנים עליו. לא פלא, אפוא, שכאשר אני רואה כאלה פירות מתוקים לעמל שלי, אני מקבל כוחות מחודשים להמשיך להשקיע.