מאת: הר' אליהו עזריאל שור
בפרשתינו אנו קוראים על ההתרחקות ממידת השקר, עד כדי שהתורה נוקטת הלשון "מדבר שקר תרחק" – לאמור התרחק ממידת השקר עד לאחת!
נצא בעקבות הרועים ונראה עד היכן היתה זהירותם ממידת השקר עד להפליא, ומאידך נחזה בדביקותם במידת האמת עד לקצה!
מי זה שהעלה בדעתו שאפשר לצייר דבר שאינו קיים?!
על ראש ישיבת סלבודקא הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל מסופר שפעם הדפיסה הנהלת הישיבה פנקסי בלנק עם ציור של הישיבה בגבעת רוקח, כשראה ראש הישיבה את הפנקסים צווה להשמידם: "אסור להשתמש בהם!" – אמר והצביע על שני העצים שצוירו ליד היכל הישיבה "בישיבה שלנו אין עצים כאלו ליד אולם בית המדרש, ואם כן מי זה שהעלה בדעתו שאפשר לצייר דבר שאינו קיים?!
לא הועילו כל נסיונות השכנוע של ההנהלה על ההפסד הכספי הגדול שיגרם מכך. מפנקסים כאלה שיש בהם שמץ של שקר, לא תרוויח הישיבה אגורה רק ההפך מזה – אמר רבי מרדכי שולמן…
ללמדינו עד היכן הדברים!
אמת בשעת סכנה
נפליג לשנים קדמוניות. בשנת תרל"ז קרה הדבר, ובליעל יהודי מומר הלשין על רבי יהושע ליב דיסקין גאב"ד בריסק ואח"כ בירושלים לפני השלטונות הרוסיים. מיד הובל הרב למאסר בבית האסורים אשר בעיר 'הורודנה' והושם באזיקים בחברת פושעים פליליים. יהדות הגולה הזדעזעה, ועסקני הדור התקשרו עם עורך דין מפורסם יהודי חילוני אשר קיבל עליו את הסנגוריה במהלך המשפט. מספר ימים לפני מועד המשפט, נכנס עורך הדין זה אל חדר מאסר הרב לשם התייעצות על אופן עריכת ההגנה וסדור הטענות. והנה לתמהונו, רבנו, על אף הסכנה האיומה שהיה נתון בה, הסב את פניו ממנו לצד הקיר, כשהוא סוגר את שתי עיניו. "מה זה ועל מה זה?" – שאל עורך הדין
"אסור להסתכל בפני רשע!" השיב רבינו נחרצות.
עורך הדין הוכה בתימהון והתפעלות מעוז רוחו של הרב גם בשעה קשה זו, וגם כלפי מצילו כביכול. לאחר שהתאושש, ניסה להשפיע על רבינו שבעת עומדו לדין יצהיר הצהרה מסוימת שלדעתו תקל הרבה על הסנגוריה, אבל רבנו דחה עצתו באומרו בעזות דקדושה שמן האמת לא תזוז דרכו – לא יטען הוא טענה שאינה אמת! עורך הדין ניסה לשכנעו מכה ומכה, אך לשווא המהרי"ל דיסקין לא זז מעמדתו החד משמעית – לא יוציא דבר שקר מפיו!
אפילו בשעת סכנה – לא זז ממידת האמת!
יש כאן איש אמת שאינו חושש לומר מה שדעתו האמיתית
נחזור לימינו אנו. לפני כמה שנים אחד ממחזירי התשובה בארץ ישראל לקח קבוצה של אנשים מקיבוץ להראות להם את עיר התורה והחסידות 'בני ברק', הראה להם את הישיבות בתי הכנסת ועוד מקומות שונים, במהלך הסיור אף הכניסם אל בית רבינו מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל, והראה להם את הבית בפשטותו, כנודע, ובהמשך אף הכניסם למרן הגראי"ל עצמו, וסיפר לו מי הם, בסוף ביקש מרבינו שיברך אותם. אך מרן זצ"ל סירב, באומרו: "אני לא מסכים לברך, הם אינם ראויים לברכה, הרי הם מחללי שבת, ואיני יכול לברכם!" הלה ניסה שוב ושוב, אך מרן לא הסכים בשום אופן! וכך חזרו אח"כ לביתם.
אחרי כמה ימים שאל אותם המדריך מאיזה נקודה הם הכי התרשמו בעיר בני ברק, ואמרו כולם פה אחד, שהם התרשמו הכי הרבה מכך שמרן הגראי"ל לא הסכים לברכם, שראו כאן שאפילו בדור חנפן ושקרן כל כך שכל אחד מנסה לרמות את השני ולשקר עליו, יש כאן איש אמת שאינו חושש לומר מה שדעתו האמיתית עליהם בפניהם, זה הדבר שהכי התפעלו ממנו!
והנהגת האמת אף הביאה למעשה – שכן מיד ביקשו שיביא להם אברך לשבת הבאה שילמד אותם דרכי הנהגה לשבת קודש.
מבהיל!
הנהגת איש האמת
בדומה לזה אירע בשנת תשע"ה, אחד המוסדות בארץ ישראל היה להם קשר עם יהודי מסורתי שהיה תורם להם סכום גדול כל חודש, ובאחד הימים קרא בעיתונות החילונית על רבינו הגראי"ל, וביקש ממנהלי המוסדות שרוצה להיכנס לראותו ולהתרשם הימנו בראיה בלתי אמצעית.
נסעו עמו מנהלי המוסדות לבית רבינו זצ"ל, וכשנכנסו השפיל רבינו עיניו אל הקרקע, תוך כדי סיפרו לו שיש כאן יהודי שתורם הרבה כסף והוא רוצה ברכה, אך רבינו כשעדיין עיניו מושפלות שואל את היהודי "האם אתה שומר שבת?" הלה החל לגמגם, משכך סירב רבינו לברכו, ורבנו נפרד ממנו לשלום בלא הענקת ברכה לאותו יהודי.
כל הדרך חזור שתק הנדיב ושתקו המנהלים, הם הרגישו שהם נפלו כאן לבוץ, והתחרטו על כך שהביאוהו עד הלום, אך להפתעתם כשהגיעו למחוז חפצם פנה אליהם הנדיב ואמר להם: "דעו לכם, האיש הזה שהיינו אצלו הוא אוהב אותי באמת! יש כאלו שאוהבים את כספי, יש שאוהבים את מעמדי, ועד בדומה להם, ומשום כן לא יעירו לי על דברים מסוימים כדי שלא יפסידוני, אבל כאן ראיתי הנהגה אחרת, אצילית, ערכית ואהבת אמת!"
נלמד כולנו מאורחות רבותינו וחכמינו, ובוודאי לכשנקיים רצון הבורא בלבב שלם – נקיים ייעודינו בשלימות!