זכורני בימי ילדותי, בשנת תש"ח, נפלו פגזים ללא ספור בשכונותיה של ירושלים, ולבד מההרס הגדול והנזקים העצומים שנגרמו לרכוש, נפגעו אלפי אנשים בהפגזות אלו, וַתֶּרֶב המהומה.
רק בשכונה אחת לא נפלו פגזים. ולא מפני שטווח המרחק בינה ובין התותחים הערביים היה גדול יותר מהשכונות האחרות. אדרבה, קרובה היתה שכונה זו למוקדי-ההפגזות בעיר העתיקה. ולמרות הכל, הפגזים כאילו ודילגו על השכונה.
היתה זו שכונת 'בתי ראנד', בה התגוררו והתפללו מרנן הגאונים רבי איסר זלמן מלצר, רבי שלמה זלמן זלזניק, רבי חנוך פדווא, רבי חיים הרש אייזנבאך, רבי מרדכי הרש שמרלר, ועוד. בעוד שכל השכונות הירושלמיות הופגזו בצורה נוראה, בבתי ראנד לא נפל רסיס של פגז. והיה הדבר לפלא!
ניסו בני ירושלים להתחקות אחר פשר התופעה הפילאית, ולא הצליחו. עד שיום אחד התגלה מכתב ששיגר מרן הגאון רבי חיים סולובייצ'יק למייסד השכונה, ר' מנדל ראנד, וממנו אפשר היה ללמוד על הזכות הגדולה שנפלה בחלקה של שכונה זו, ויתכן מאוד שהיא היתה הסיבה להצלתה.
נעתר לבקשה
את המקום עליו הקים את השכונה קנה ר' מנדל ראנד מנוצרי עשיר, ומאז השכיר את הדירות לתלמידי חכמים – חינם אין כסף, ללא דמי שכירות. היתה זו השכונה היחידה שבה לא הוצרכו ת"ח לשלם כסף על הדירות.
דומה שֶׁדַּי בעובדה זו כדי להסביר את התופעה הפילאית של אי-חדירת הפגזים לתוככי השכונה, אבל בואו ונשמע מה קרה בשנים מאוחרות יותר.
בפרשת פשיטת הרגל המפורסמת של ישיבת 'תורת חיים' בירושלים, פנו כמה מגדולי הדור לר' מנדל, וביקשוהו להכנס לעובי הקורה, ולהציל את הישיבה מהתמוטטות.
וכה נאמר במכתב ששיגרו אליו גאוני ירושלים: 'כמה גדול ההרס והחורבן, לכן נבקש את כבודו שיחוס על הישיבה ולומדיה, וייגש לעבודת הקודש, ומגלגלין זכות על ידי זכאי, למען לא יתקלקלו צינורי ההכנסות, בהם תלויים חייהם של מאות משפחות'.
למרות הסכומים הגדולים שהיו צריכים להשקיע בפרויקט זה, נעתר ר' מנדל לבקשה, והתמנה ל'נאמן' הישיבה, ונקט ביוזמות רבות ומגוונות שאכן הצילו את הישיבה מרדת שחת.
לאחר שהמשימה הוכתרה בהצלחה, ראה לנכון הגר"ח סולובייצ'יק, שהיה נשיא ועד ידידי ישיבת 'תורת חיים' בבריסק, להודות על כך לר' מנדל במכתב מיוחד, שבו הוא מתארו בתארים מפליגים: 'אל הגביר הנכבד והנעלה, מפורסם לתהילה, רבי מנדל ראנד', וכו'.
בהמשך המכתב כותב רבי חיים: 'על לקחו חלק בהנהגת ישיבת תורת חיים בעת מבוכתה הרבה, ושכדאה היא המשימה הזאת להכריע את העולם לכף זכות! ולזכות מזכרת למצוא חיים ואושר עולמים'!
המכתב הזה פתר, באחת, את תמיהתם של בני ירושלים בענין הפגזים שאינם נופלים על בתי ראנד. 'כְּדָאָה היא המשימה הזאת להכריע את העולם לכף זכות', כתב הגר"ח, וציין שתהיה זו 'מזכרת למצוא חיים', וכו'.
ואם כך יצא מֵעֵטוֹ של רבי חיים, כל הפגזים מוכרחים לזוז הצידה.
לא התיר לגויים לכבות את השריפה
ירא שמים מרבים היה ר' מנדל ראנד. בשבת אחת פרצה אש בערימת מספוא ענקית באחוזותיו. על אף ההפסד הכבד, לא התיר ר' מנדל לגויים, עובדי האחוזה, לכבות את השריפה, הגם שעל פי ההלכה לא היה צריך למונעם מכך.
וראו זה פלא; למרות שבתקופה ההיא לא היה אמור לרדת גשם, החל כעבור זמן-מה לרדת גשם שוטף, ותשקע האש.
לגיסו בגליציה היה בית חרושת לנעליים בו עבדו גם בשבת, רח"ל, עם היתר מכירה לגוי. לימים, כשהפסיד הגיס את כל נכסיו ופשט את הרגל, היה אומר: 'אני, האדם העשיר, שהשתמשתי בהיתר מכירה, נהפכתי לעני, ואילו גיסי הצדיק, שלא השתמש מעולם בהיתרים כאלו, הפך לעשיר הרבה יותר ממני'…
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)