"ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ" (י"א ח')
באחד הסימפוזיונים שנערך בשנת תשל"ו, נכח מדען שעסק בחקר קרני לייזר בטכניון ברחובות. האיש היה אתאיסט מושבע, ונהג להתווכח בנושאי אמונה. בסופו של דבר הוא הגיע לסמינר, לאחר שהמזכירה שלו אמרה לו: "אני הולכת לסמינר של ערכים, נראה אותך גיבור, לך לשם ותוכיח להם שהם טועים!"…
היה זה הסמינר הראשון של 'ערכים', ואחד המרצים היה הרב שלום סרבניק שליט"א. ביום שלישי בלילה התעורר ויכוח חריף בין רבי שלום למדען. רבי שלום הוכיח לו שיש בורא לעולם, אך המדען אחז בכפירתו. כך גם היה ביום רביעי בלילה, רבי שלום הוכיח שיש בורא עולם, והמדען התווכח וכפר. הויכוחים גלשו ליום חמישי בלילה וליום שישי.
ליל שבת הגיע, הויכוחים העצימו, עד שלפתע בשעה שתיים בלילה השתכנע האיש. האמת נכנסה לליבו, והוא גילה שאכן יש בורא, ויש תורה – והכל אמת. הוא רץ לחדרו, פתח את הדלת וקרא בקולי קולות לאשתו: "את שומעת? יש! אבל באמת יש! גיליתי שיש! אכן יש בורא לעולם! ואם יש, הרי שמהיום אנו שומרים תורה ומצוות!"…
ביום שלישי חזרו בני הזוג לביתם – וילה מפוארת בעלת שתי קומות. היה להם פריזר מלא בשר טרף. המדען קרא לגנן והורה לו: "הוצא את כל הבשר לחצר, שפוך עליו נפט ושרוף אותו!".
לאחר מכן הם סגרו את המטבח על בריח ומנעול, ונסעו לבני ברק כדי לקנות שימורים וכלים חד פעמיים. ביום חמישי כבר באו אברכים להכשיר להם את המטבח.
פגשתי אותו באותו תאריך בשנה שלאחר מכן, והוא אמר לי: "היום יש לי שני מאורעות מרגשים, יום הולדת ויום השנה. יום הולדת – כי בשנה שעברה נולדתי מחדש. ויום השנה – כי ביום שנולדתי מחדש, מת האני הישן, ובחסדי ה' איננו עוד!"…
הייתי מתפלל איתו בכל ליל שבת. לפני שהייתי קורא 'קריאת שמע' הייתי מסתכל לעברו, נזכר איך התרגש וצעק: "יש! יש!", ואז הייתי אומר: "שמע ישראל!" בכוונה מיוחדת…
היום הוא כבר לא בטכניון. הוא יושב ולומד חצי יום, וביתר הזמן עוסק בקרוב רחוקים. הוא תלמיד חכם עצום, בניו למדו בישיבות מצוינות, ונישאו למשפחות מפוארות.
הוא אחד מריבואות שהצליחו להינצל בחסדי ה' מצפורני הכפירה והמרידה בה'.
יחיד מול רבים
בילדותי גרתי בתל אביב. הלכנו יחד בחוצות העיר החילונית, חברי ואני, שני ילדים חובשי כיפות ועטויי ציציות המציצות בגאון בחוץ. לא התרגשנו ולא פחדנו מאף אחד. כל ילד שהסתובב באותה תקופה בתל אביב, עם לבוש חרדי בגאון ובלי פחד, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב, יז, ו), שאג והכריז בהתנהגותו ובחזותו החרדית: "יש אדון לעולם! יש בעל בית! כל הכפירה וכל התכנונים שלכם לקרוע אותנו מבורא העולם לא יצליחו!".
לאחר שנים נפגשנו שוב, ונסענו יחד במונית עם נהג חילוני. סיפרנו לו כי בהיותנו ילדים, מגיל שנתיים ועד גיל תשע עשרה, גרנו בתל אביב. תארנו לו כיצד החילונים משכו לנו בפאות, הרביצו לנו וצעקו עלינו, אבל אנו עמדנו נגדם בעוז ובאומץ, ולא פחדנו מאף אחד.
ומה הגיב הנהג החילוני? מה הוא אמר? "אילו לא הייתם נוהגים באומץ כזה בתל אביב, לא היתה כיום בני ברק! בזכותכם יש המשך לציבור שומרי התורה והמצוות!".
כיום אנחנו ציבור גדול וחזק מאד. בישיבות מלמדים ומחשלים אותנו להילחם על האמת. יש לנו את גדולי הדור המנחים אותנו בתבונה ובסיעתא דשמיא, ואנו איננו זזים בלעדיהם. אמנם הקב"ה מנסה אותנו בניסיונות קשים, אבל המשיח כבר בפתח. הבה נתחזק ונתחשל מול הניסיונות הקשים, נעצים את אמונתנו ואת גאוותנו בדרך התורה, הדרך האמיתית.
ברגע בו יופיע המשיח ותתגלה האמת, כמה מסכנים יהיו כל אלו שלא עמדו בניסיונות בעוז ובאומץ, ועזבו את מחנה יראת ה'. כמה עלובים יהיו אלו שלא הכירו בדרך האמת, בבורא העולם ובמנהיגו. מה יש לרובם היום? כלב וילד שרואה בהם כספומט. ומנגד יעמדו כל אלו שדבקו בה' ובתורתו, ולא התרגשו מכל הפעולות שנעשו כדי להטותם מדרך האמת. אשרינו מה טוב חלקנו שהבדילנו מן התועים.
"ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר"
כשלוש מאות שנה לאחר המבול שהשחית את כל הבריאה, הביא הקב"ה ברכה לעולם, והשפיע על בריותיו שפע רב. אבל אנשי דור הפלגה לא הכירו טובה לבוראם ומרדו בו. "ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים (בראשית יא, ד). רצונם היה לעלות לרקיע ולערוך, כביכול, מלחמה כנגד הבורא.
נראה היה להם שאפשר להסתדר, חלילה, בלי הקב"ה. בדיוק כפי שרואים אנו בימינו, שיש אנשים הרוצים להילחם בה' ובתורתו. התורה מלמדת איך להתנהג בדרך ארץ כבני אדם, אבל הם אינם רוצים שום עול ומגבלות. הם רוצים לחיות כמו חיות ובהמות. הם רוצים להתלבש, להתנהג ולעשות ככל העולה על רוחם. רק דבר אחד מוכנים הם לקבל על עצמם – לחיות חיי חברה מתוקנים. להקים 'קומונה', להקים קיבוצים, לדבר בשפה אחת: "ויהי כל הארץ שפה אחת", "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא, א). להקים ביחד מדינה ככל הגויים, ללא עול מלכות שמים. לחתום על חוזה, לחוקק חוקים, כאשר בפועל כל הנהגתם מלאה צביעות ורשע.
מה עשה הקב"ה לאנשי דור הפלגה? נתן להם להצליח כביכול בתכניתם, אך לבסוף הוא בלל את שפתם כמאמר הכתוב: "הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו" (בראשית יא, יז). האחד ביקש לבנה, וכשחברו הגיש לו פטיש, הוא רוצץ את גולגלתו…
ממש כפי שמתרחש בדורנו: חשבו להקים חברה מתוקנת בעלת חוקים שוויוניים ושפה יפה. אך מה קרה בפועל? כמה שנים לאחר קום המדינה, איש אינו מבין את שפת רעהו, וכל אחד מדבר נגד האחרים, וטוען כי הם חבורת נוכלים ורמאים… והיכן היא האחדות? הרי האחד אוכל את זולתו! הם מפורקים ומפורדים ממש כמו דור הפלגה "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ"…
בתוך החברה המקולקלת שחיה בדור הפלגה, היו מספר אנשים שפויים. שם ועבר הקימו ישיבה ורצו להנהיג את העולם בצורה מתוקנת, ולקרב את הבריות לבורא העולם. אך ההשפעה של נמרוד גברה על השפעתם. נמרוד היה רשע מרושע, שידע רבונו והתכוון למרוד בו, וכל העולם נסחף אחריו וסגד לרעיונותיו ולשיטתו.
כך בדיוק עשתה ההשכלה. אנשיה ידעו שיש בורא לעולם ושיש תורה ומצוות, אך הם לא רצו עול. הם רצו להיות כבהמות.
וראו מה עוללה תנועה זו לעם ישראל.
עד קום ההשכלה, לפני כמאתיים ושישים שנה, היה עמנו פאר הבריאה. גם הגויים נאלצו תמיד להודות בעליונות של היהודים וקנאו בהם. הם אסרו אותם בגטאות, לא נתנו להם לסחור והצרו את צעדיהם בדרכים שונות ומשונות, אבל היהודים נשארו תמיד דבוקים ביוצרם וקשורים לדתם.
כיצד נראו השבתות והחגים בתקופות שקדמו לתנועת ההשכלה? היו אלו ימים מלאי הוד, קדושה ושמחה! אלפי שנים נרדפו היהודים ועונו בידי הגויים, אך איש לא הצליח לכופפם. אבל את מה שלא הצליחו הגויים לעשות, הצליחו היהודים. המשכילים נתקו את העם משרשיו, הם ידעו ריבונם והתכוונו למרוד בו, ובתוך זמן קצר כבר שכחו את הבורא וחיו חיי הפקרות.
'נימרוד' הוא אותיות מודרני. העם סגד למודרניזציה, נטש את עברו וחיפש קידמה, סטייל ויוקרה כמו בעולם הגויי. ולאיזו יוקרה הם הגיעו? לובשים בגדים דהויים וקרועים, עונדים עגילים על כל איבר בגוף ונדמים לגרועות שבאומות העולם. ה' ירחם! מה עשו לילדים הטהורים של עם ישראל!
כל האנשים שהמליכו את נמרוד והלכו בדרכו טענו: 'העולם הפקר! אין אדון לבירה! הבה ונשתולל, בואו נחיה כבהמות!', ובמצב שפל זה קמו אברהם אבינו ושרה אמנו, שהיו מצאצאיו של שם הצדיק. אברהם אבינו הקים אוהל על אם הדרך, שבו התקבל כל אחד בכבוד, בחום ובאהבה, וקיבל אשל מלא – אכילה, שתיה ולינה. כשרצה האורח להודות למיטיבו אמר לו אברהם: "לא לי מגיעה התודה, תן תודה למי שברא אותך, יש בורא לעולם. והוא לא יצר אותך רק כדי לאכול ולשתות, לרכוש ולמרוד, אלא בשביל מטרה חשובה, יש לך תפקיד בעולם!".
בדרך זו קרב אברהם ציבור גדול להכיר בבורא העולם, ובדרך זו נקרב אנו את אחינו התועים לאביהם שבשמים!
(לקט מתוך 'אריה שאג')